על מה אתה חושב?

סתם. כל מיני דברים.

עומר...

אל תקראי לי ככה.

בסדר, אבל דבר אלי...

אני הולך להתחתן.

אתה מה?

שמעת אותי. לא צריך להגיד עוד פעם.

תסתכל לי בעיניים יה ערבי מסריח ותגיד לי את זה שוב.

אני אוהב איך שאת אומרת לי את המילים האלו ומריחה אותי תוך כדי
כך.

אל תתחמק ממני. מי זאת?

מה זה משנה מי זאת. שידוך מירדן. אבא שלי לוחץ עלי מאוד.

עומר...

אני לא אוהב שאת קוראת לי ככה. עומאר זה השם שלי.

אתה אוהב אותה?

אל תצחיקי. ראיתי אותה פעם אחת. ההורים שלי ההורים שלה. ישבה
ולא אמרה מילה.

אז איך אתה יכול?

מה את רוצה ממני, תגידי. כמה עוד אני יכול ככה. מזל שעוד
נותנים לי לעבור במחסום. את חושבת שאני נהנה מזה? לעמוד שם
בתור... שיבדקו אותי... שאיזה אדיוט מהבית לא יחליט שהוא
מתפוצץ היום. שאיזה אידיוט מהבית שלכם יקבל עליי קריזה וידפוק
בי כדור. ואז... ואז לבוא לכאן, כאילו שאני עובד אצלך בחממות,
כשכל השכנים שלך לקחו תאילנדים ורק את משאירה אותי...

את השכנים שלי תשאיר לי. אני רוצה לראות שמישהו יגיד משהו.

וכמה זמן את עוד חושבת שתישארי כאן ... מפנים אתכם. ואיפה שלא
תהיי לשם אני כבר לא מתכוון להגיע. למדתי באוניברסיטה, לעזאזל.
מגיע לי יותר מלהיות פועל ואל תגעי בי ככה, כשאני מנסה להסביר
לך מה אני חושב. זה מוציא אותי מהריכוז.

איפה לא לגעת בך?

די.

פה?

את מתגרה בי עכשיו. זוזי, תני לי לקום.

כן. תקום. לך לירדנית שלך ותעזוב אותי.

את יודעת שאם תסכימי אני מתחתן איתך עכשיו.

ואתה יודע שאם האקס שלי היה מדמיין שיש בינינו משהו הוא היה
לוקח לי את הבנות. שום בית משפט בארץ הזאת לא יתן לי לגדל את
הבנות שלי עם ערבי. ועוד מעזה.

אני מבית לאהיה.

ביג דיל...

אמרתי לך...

גם אם היית מיפו. אתה ערבי וזה מספיק. יותר מידי.

...אמרתי לך, בואי ניסע לארצות הברית. אף אחד לא יכיר אותנו.
לא יהיה אכפת. קנדה, אוסטרליה, לא משנה. בכל מקום אחר נוכל
להיות אנחנו.

אני לא יכולה להרחיק את הבנות מאבא שלהן. הן גם לא ירצו.

אז תשאירי אותן אצלו.

אוף איתך. אתה לא מבין שזה בלתי אפשרי? אני לא יכולה לוותר
עליהן.

אבל עלי את יכולה. אל תגעי בי! תני לי את החולצה שלי משם.

אי אפשר למדוד את זה ככה. די. אל תלך. תנשק אותי. אתה כל כך
נעים. אני מתה על הגוף הזה שלך.  תחבק אותי עוד קצת.

זה מה שאת רוצה ממני. את הגוף שלי. רק בגלל זה הכנסת אותי לבית
שלך.

שכחת.

מה שכחתי?

אז בפעם הראשונה, שנכנסת לסדר את הברז שנזל במטבח, ועם כל כלי
שביקשת ממני לתת לך, החזקת את היד שלי עוד שניה.

ואז את הכנת לי אוכל, וישבת והסתכלת איך אני מכניס לפה כל ביס.
כמעט נחנקתי. שאלתי את עצמי אם לא הרעלת אותי.

אבל אחר כך עלית להתקלח, ואני חיכיתי לך בחוץ עם המגבת,
וכשיצאת...

את הסתכלת עלי ככה שפשוט לא יכולתי להתאפק, ידעתי מה את
רוצה...

מה רציתי?

בדיוק מה שאת רוצה עכשיו.

ו...

את מתגרה בי וזה יעלה לך ביוקר.

מה תעשה לי שעוד לא עשית?

תשתקי קצת. זה נעים כל כך.

אל תלך.

אני עוד לא הולך. סתם משנה תנוחה. הנה, שימי פה את הראש.

עומאר?

מה?

מתי החתונה?

אחרי שיפנו אתכם מכאן.



--------------------------------------------------------------------------------------

נכתב לסדנה הארבעים וחמש - דיאלוג בעזה