מאז ואבדו לי בתולי השתיקה,
ראשי כבר אינו מרגיש
כחלק מהגוף
שבחרו לי אבותיי.
מוצף במחשבות ממלמלות
הוא מוצא איזו דרך להעלים את קיומו הפיזי,
את דרך ההתחמקות הבלתי נדלית -
דרך השכחה.
מתחמק למקום שקט יותר,
עובר דרך שקי-הדמעות לתאים אפורים,
ומשם כבר אינו זוכר
את שהביאו עליו המילים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.