ראיתיך ברגע מואר,
אלומת אור בימי החשוכים.
חיוכך הענוג כלא אותי
מאחורי סורג של תקווה וחלום.
ואהבנו, והתשנו בלילות תשוקה
שנדמה שנצח לא יספיק.
זוג סמרטוטים תלויים על חבל זיכרון,
סחוטים, ממתינים ליבוש.
ורגעי האור הפכו מעוננים,
כשטעם שפתייך מהול בדמעות,
בעוד נשקת לי,
לאהבה,
לזיכרון,
לפרידה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.