שנים שהם לא התראו. פעם הם היו קרובים, אבל עכשיו היא רחוקה.
הוא בוכה בלילות, והיא מיללת במיטה. שנים עברו ואף לא מילה
אחת. הם דיברו אתמול, היא באה לבקר בקרוב.

שש וחצי, השעון אומר. היא לוקחת את המזוודות ונועלת את הדלת.
המונית מאחרת. היא מחכה בסבלנות וליבה פועם. היא נכנסת
למכונית. "לשדה התעופה," היא לוחשת. היא נכנסת לאולם גדול,
ניגשת לדלפק, ומתרגשת. היא נכסת לחנות ומביטה סביבה. היא קונה
סיגריות ובושם. היא עולה למטוס. היא מרחפת מעל כולם.

הוא בוחן את החדר, מסדר את המיטה. הוא בודק את הארנק ויוצא
החוצה. הוא ניגש למכונה הפולטת שטרות. הוא נכנס לחנות וקונה לה
סיגריות ובושם. הוא משלם במזומן. הוא מסובב את המפתח ונכנס
לדירה. החדר מבולגן והוא ניגש לעבודה.

היא רואה תמונות בראש וממחזרת את השיחה. היא מחייכת. היא בוחנת
את השעון. היא פותרת תשבצים, אך שום דבר לא עוזר. היא מנסה
להרדם, אך התינוק שלידה צועק. היא מנהלת שיחת חולין עם האדם
שלידה. מעמידה פנים שהיא מקשיבה.

הוא מסתכל מסביבו וסוף סוף מרוצה. הוא מכין לעצמו משקה. הוא
שותה. הוא מדליק את הטלויזיה, אך לא מתרכז. הוא מדמיין אותה
בראשו, חושב על פעם. על איך נפרדו. על איך היא הלכה לחפש את
האושר. מעניין אם מצאה אותו, הוא חושב לעצמו. דמעות מצטברות
בגרונו והוא מכבה את הטלויזיה.

היא פותחת את החגורה, וקמה ממושבה. היא ניגשת לאט ליציאה. היא
לוקחת את מזוודותיה ובודקת שכולן הגיעו. היא נכנסת לשירותים
ומסדרת את השיער.

הוא מביט במראה ומסדר את חולצתו. הוא מתכונן לצאת. הוא מתרגש.
הוא מאוהב. הוא נכנס למכונית ויוצא לדרכו.

היא רואה את דלת היציאה. מולה מונח כביש אפור. היא מתקרבת אל
הדלת, היא נפתחת במהירות. היא יוצאת החוצה. היא רואה אותו
בצידו השני של הכביש. היא מתרגשת. ליבה פועם. היא פוסעת לעברו.


הוא רואה אותה ממכוניתו, ומחכה בצידו השני של הכביש. הוא רואה
את יופיה קורן.

שתיתי יותר מדי, חושב לעצמו הנהג. הוא רואה מטושטש, רואה שחור.
הוא פונה לכביש של שדה התעופה, מקווה לטוב. הוא מגביר את
המהירות כי חברו מחכה לו בשדה. הוא רואה פתאום אישה העומדת מול
הרכב. הוא מנסה להאט, אך לוחץ על הדוושה הלא נכונה. הוא דורס
אותה. האישה לא שרדה. הרופא מחריז על מותה המצער. הנהג נכנס
לחדר שבו היא שוכבת חסרת חיים. הוא מביט לעבר החלון ורואה אדם
עצוב. האדם בוכה.