חיילים של נייר
קוראים מלחמה
שמחר לא תעניין אף אחד.
שחקנים או בובות
שאולי על חוטים
מפחדים להשאר לבד.
גדלי זקן בשחור,
עם רב מכונס,
לאיש בלבן מחכים.
רוח מזרחית ,
עוטפת פרועי שיער,
מסתירה להם את הפנים.
האם תולעת אחת יצאה מארגז התפוחים?
גם עם כומתות על כתף,
ושלל עיטורים,
משחקים במשחק כיסאות.
ילדים משלנו,
ילדים שלהם,
התחילו בקרב יריות.
אנשי מכרות הזהב
מסתובבים בסמטאות,
מאדימים עיניים לקונים.
איש עם מיקרופון,
על הבמה צורח
למרגלותיו מתעלפים ילדים.
האם תולעת אחת יצאה מארגז התפוחים?
אולי ההוא?
אולי ההם?
ואולי זה כולם?
את זה אי אפשר להכחיש,
גם לא תפוח אחד ראוי למאכל,
הארגז מלא תולעים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.