הקדמה:

התגייסתי במרץ 98 לחיל התותחנים, ולאחר טירונות של שלושה
חודשים עברתי קורס קשרים, ומשם הלכתי ליחידה שנקראת איכון.
היחידה היתה מקיימת אימונים בדרום הארץ ולפעמים במרכז, והיתה
מקיימת פעילות מבצעית בצפון רמת הגולן במקום שנקרא הר דב...
הרבה שמעתם על המקום הזה בזמן האחרון. במעלה הר דב יש מוצב
שנקרא "דליה" - שם שירתי. זה המוצב הכי צפוני שנמצא במדינת
ישראל, והכי קרוב לגבול עם לבנון.
מדי כמה ימים היו לנו הקפצות ואזעקות בלילות מחשש לנגיעות בגדר
שמפרידה בגבול בין ישראל ללבנון, או שראו משהו מוזר בשמים, או
אפילו דמויות שמטיילות בגבול. זה קרה לנו המון, ובמהלך כל
השירות שלי במקום (8 חודשים) - היו לי מאות הקפצות כאלה, ואף
אחת מהם למזלי לא היתה הקפצת אמת, הכל היה לשווא.

הסיפור:

אחרי יום מתיש של שמירות וטיפולים בכלי הלוחמה שלנו, הלכתי
לישון... נרדמתי...

התעוררתי ממש בבהלה. הייתי כולי מזיע, לא היה לי מושג למה...
הבטתי בשעון שלי, השעה היתה בדיוק השעה 04:00. לא עברו 2 שניות
ופתאום אזעקה.
כל החיילים בחדר (6 חיילים) התעוררו מיד. אני מיד לבשתי את
המדים ואת הנעלים, לקחתי את הנשק שלי, שטפתי מיד את הפנים שלי
מהזעה שהיתה עלי וניגשתי לעמדה שהוגדרה לי מבעוד מועד.
במכשירי הקשר דיברו על חוליית מחבלים שעולה לכיוון מוצב דליה,
המוצב שלי...
המ"פ של המוצב, אריאל, הורה מיד להכניס מחסניות לנשקים,
ולדרוך.
"לרגע הזה אתם התאמנתם", אמר אריאל בקול בטוח והחלטי.
"תהיו חזקים ואל תפחדו, כולם בשביל אחד, ואחד בשביל כולם", הוא
הוסיף.

2 דקות חיכינו בעמדות שלנו, כשלפתע נשמעו יריות מכיוון הש"ג.
אני ויוסי, בפקודת המ"פ, ירדנו לכיוון, ראינו 2 דמויות לא
מזוהות עולות לכיוון שלנו, יוסי החליט לירות. אחת הדמויות
נפלה, והדמות השניה הצליחה לברוח.
הגענו לדמות שנורתה, ושמנו לב שמדובר בהחלט במחבל עם
קלצ'ניקוב... העברנו לאריאל בקשר שאכן מדובר בחולייה, ואחד
המחבלים נמלט... אריאל דיווח שהוא קיבל את הידיעה, אך היא
נקטעה באמצע עם יריות...
אני ויוסי רצנו בחזרה לכיוון עמדות הכוננות, כאשר ראינו את
אריאל שרוע על הקרקע, ללא רוח חיים.
היום היה יום שישי, ורק המ"פ היה בבסיס. הסמ"פ היה בחופש.
נשארו 8 חיילים בגדוד, עם 2 מפקדים ועוד מ"פ אחד שנהרג. שוב
שמענו יריות, אבל התברר שנועם הצליח לחסל את המחבל השני.

ירדו אני, יוסי ואיתי לכיוון הש.ג. בחזרה. ראינו את המחבל מת
ומעליו את נועם. שאלנו אם הכל בסדר, ויוסי שעמד לידי חטף כדור
לבטן.
אני ונועם מיד הכנסנו אותו לאחד החדרים.
ירדנו לכיוון הש.ג. בכדי לשאול את אמיר כמה מחבלים הוא ראה,
אבל ראינו אותו שחוט על הריצפה.
בכיוון תא הקשר שלנו ראינו מחבל. רצנו אליו, ניסינו לחסל אותו.
נועם שעמד לידי חטף גם הוא כדור ונהרג. אני ואיתי הצלחנו לחסל
את המחבל, אבל איתי שעמד לידי חטף גם הוא כדור... ונפל...

רצתי בחזרה במעלה השביל לכיוון עמדות הכוננות , משם נורתה
היריה על איתי... באמצע הדרך קיבלתי בעיטה חזקה לבטן. נפלתי על
הריצפה. כשניסיתי לקום, ראיתי את המחבל עומד לידי. הוא כיוון
אלי את הנשק שלו...
אני הזעתי כמו מטורף מפחד... לא יכולתי לעשות שום דבר....
הוא אמר כמה מילים בערבית... ואז ירה!

באותו רגע, התעוררתי מהחלום... כולי הזעתי כמו מטורף...
קמתי מהמיטה, הסתכלתי בשעון...
השעה היתה 04:00 בדיוק!!!

לפני שהספקתי לעכל את כל החלום הזה... לפתע נשמעה אזעקה.

================================================

כתבתי את כל הסיפור הזה מיד אחרי האזעקה האחרונה... שהתברר
שהיא היתה לשווא...
אני רעדתי כמו מטורף במשך כל ההמתנה בעמדת הקרב...

כשסיפרתי את החלום הזה לאמיר, חבר טוב שלי במוצב... הוא אמר
שכדאי שאני לא אספר את זה לאף אחד.

ובכן, כמעט 4 וחצי שנים לאחר מכן, אני מעתיק את כל הסיפור
מהמחברת... לכאן.