חורף.
בלילה שוב הבנתי,
עדיף להיות לבד.
גם כשחשבתי שזה משהו מיוחד.
חלמתי עליך, אחרי שכבר נגמר.
ידעתי שזה יהיה אותו דבר.

עמדתי בגשם,
נסעתי בסערה.
ואתה בטח עם סיגריה, חושב על שקרה.
חייכתי כשצלצלת, "הכל יהיה בסדר",
היה עדיף שנפרד מאשר לחיות בשקר.

היינו יושבים ומדברים, ופתאום התנתקת,
כששאלתי "מה?", חייכת. ושתקת.
בורח לעולם אחר, מדליק סיגריה ולא חוזר.
היית כמו חידה.
עכשיו זה מתחבר.
הי, גיא, איך זה להיות בלעדי?

הבוקר התעוררתי
עם חיוך בין שתי אוזני,
סוג של אושר לא מובן, בהק לי בעיני.
נזכרתי שניגנת לי את "אמש" בפסנתר...
מרגיע כאילו השיר עלי מדבר.

זו לא תקופה טובה,
רואים את זה עלייך,
אולי בתור עוד ידידה אכניס אור לחייך.
דבר אחד, "תודה על שנכנסת לחיי",
הי, גיא, רואה? אתה עכשיו-עוד שיר מבין שירי...

קיץ
הלילה, שוב הבנתי,
קשה לי בלעדיך,
הלכת שוב, אבל נשארת- אני שוב לרגליך.
עכשיו, נהיה יותר קרובים, את זה אני יודעת.
רק מפחדת- שהפעם השלישית תהיה יותר פוגעת.
(אם תהיה פעם שלישית שלנו יחד)

היינו יושבים ומדברים, וישבת.. והקשבת!
כששאלתי, "מה?", חייכת. ואותי חיבקת.
רוצה לברוח לעולם אחר, להדליק סיגרייה- ושלא יגמר,
היית כמו חידה.
עכשיו זה מתחבר.
הי, גיא, איך זה לחזור לחיי?
הי, גיא, איך זה להיות בלעדיי?