אם אני פוגעת בעצמי, זאת הבעייה שלי.
ואם אני הורסת לעצמי את החיים, זאת גם הבעייה שלי.
אני ילדה גדולה, אני כבר לא קטנה, אני יכולה להחליט בעצמי. מה
טוב. מה רע.
אם אני מחליטה משהו, זאת ההחלטה שלי בלבד.
ואם אני רוצה שהחיים שלי ייראו ככה, זאת ההחלטה שלי. בלבד.
בלבד.
יש לי סגנון חיים משל עצמי. ואם אני מחליטה שהוא המתאים לי.
זאת החלטתי.
לנסות לשנות לא יצליח, כי כזאת היא אני.
לנסות לשנות אין טעם, כי אז זאת לא תהיה אני.

אם החוק קובע שאני מספיק גדולה לחיות בעצמי, למה אחרים לא?
אם המדינה מרשה לי להיות אדונית לעצמי, למה אחרים לא מרשים?

אני אחראית על חיי. אני אחראית על גופי. אני אחראית על מעשי,
בדיוק כמו האחריות שאני לוקחת עליהם.
איך בן-אדם אמור להתעצב כשאחרים מעצבים אותו?
איך בן-אדם אמור להיות הוא עצמו כשלא נותנים לו?
איך אני יכולה להגיד "כזאת היא אני" כשאני בעצם לא אני?
איפה האופי שלי מתבטא אם אומרים לי לא לעשות ככה, ולא להגיד
ככה?
המחשבות שלי הן שלי, ואף אחד לא יוכל לשנות אותן.
האופי שלי הוא שלי, ונדיר הבן-אדם שיוכל לשנות אותו.
ההחלטות שלי הן שלי. בדיוק כמו שהמראה שלי - הוא שלי.
אני לא רוצה שיעצבו אותי ויעשו ממני משהו שאני בעצם לא.
אם אני רעה, אז אני רעה. ואם אני טובה, אז עוד יותר טוב.
אבל כזאת אני. אני היא רק אני. ולא אף אחת אחרת.