מאחורי ההר, אחת שתיים שלוש
ישבו שלושה גמדים, אחת שתיים שלוש
רק ישבו ופיטפטו, אחת שתיים שלוש...

מה היה ומה יהיה ומה עכשיו ומה בינינו?
רצים סביב סביב
מחפשים את אשר רוצים

מסתכלים ומסתכלים
ולא מוצאים ולא מוצאים

אז מה?

אז... יום הולדת בא... אז יום הולדת בא...
יום הולדת בא...

ככה זה, כשאתה נמצא בין מציאות לדמיון. נולדה לי אחיינית קטנה
כבר כמעט לפני שנה.
כל היום מוציאה היא ממני מנגינות מתוקות, שירי ילדים ופרצופים
מצחיקים.
אז אני, מוצאת את עצמי, יושבת בשעת רצינות על שולחני, מנסה
לתכנן, לארגן ולחשב בין כל משפט רציני, שאני מנסה להוציא, בין
כל מחשבה שניה, שאני מנסה לדלות. חודרת היא למוחי ומוציאה את
הילדה שבי, אז מה?
אז... יום הולדת בא... אז... יום הולדת בא... יום הולדת בא.

"נו, די, מאיה... תחשבי... אז מה תעשי? לאן תלכי?... נראה לך,
שזה רעיון טוב? לעזוב?"..."שני חברים יצאו לדרך, בים בם
בום....אחד קיבל מכה בברך, בים בם בום"...

"טוב, בטח, שזה רעיון טוב... נמאס לי מהעיר... רק נחנקתי כאן
עוד ועוד... אין לאף אחד מושג לאן הוא הולך ומה הוא עושה...
אנשים רצים רצים רצים ולאן?..."היי מאמא.... היי... מתוקה
שלי.... חמודונת... ואוויי פאנושה קטנה שלי... ילדה גדולה...
טלוש... מתוקה... נשיקה"

אחחח... איזו ילדה... אז העיר חונקת.. אני אחזור להורים קצת...
אחזור לבקעה... יש לי כאן עבודה... אני אחסוך את הכסף... אמצא
עיסוקים אחרים חוץ מלהתרועע עם זרים"... כן... שלום...
טלטול... מתוקונת... ידיים למעלה... על הראש.... כן... על
הכתפיים... כן, כפיים... כן... כל הכבוד טולי"

יהיה בסדר, מאיה... את תראי. יש לך מטרה... את תשיגי אותה...
יהיה בסדר... במבה לה רולי...רולי רולי רולי...במבה..לה
רולי...