שבתי אל כפר ילדותי הנשכחת
ללקוט זיכרונות מנחלת העבר
מעל ערמות של אספסת ושחת
נשקפת ילדות שחלפה זה מכבר
ירח אביב מתמוגג לו ממעל
ורוח קליל ניחוחות מפזר
זכורה לי הדרך , כל שביל וכל שעל
ומתק ילדות חיש אלי שוב חוזר.
פזמון: כאן שוכן לו ביתי לרגלי הגלבוע
כאן מלאו כל ימי ילדותי
עולמי כאן החל עם האורן לצמוח
כאן נולדו ביכורי שירתי .
בעיני דמיוני מרצדים בשרשרת
ימים רחוקים של שלווה אמיתית
החיים שבכפר היו אז אחרת
רעות אז היתה איתנה כגרניט.
חילקנו בינינו גם אושר גם צער
היתה לנו דרך, היו עקרונות
חרפנו נפשנו , מיגרנו כל סער
היה לחיים גם הטעם לחיות.
היום בשובי אל כפרי הזרוע
שרידים מעטים עוד נותרו מני אז
עיני נישאות אל הנוף הרגוע
נצור בלבבי ויקר לי מפז.
אמשיך בעולם הגדול לשוטט לי
שבעת פלאותיו יבשמוני כמור
לנצח אדע כי בכפר עוד שמור לי
משכן שאליו טוב תמיד לחזור. |
