בזמן שההיא תהתה, הוא בדיוק ישב ומחק את כל התמונות שלה מהמחשב
שלו. כל מחשבה שלה עליו - עוד תמונה שנמחקת. זה כל כך פשוט,
הוא אמר לעצמו. לשכוח אותה רק בלחיצה על delete. הטכנולוגיה
הזאת קורעת אותי כל פעם מחדש. הנה. כבר שכחתי איך הפרצוף שלה
נראה. וההיא תוהה לה.
שנה שלמה הוא חיכה שתחזור מחו"ל. וכשהיא חזרה הוא זרק אותה.
הוא לא זיין אף אחת אחרת בזמן הזה. הרגיש לא נעים. תכל'ס,
האהבה שלו אליה נגמרה כבר בשבוע הראשון שלה בחו"ל. הבעיה הייתה
שהכלל-ברזל שלו היה - לא זורקים בחורה בטלפון. מה הוא היה יכול
לעשות? הוא לא היה יכול לגמור איתה באימייל. יש גבול להשפלה.
להיזרק על ידי גבר שעיר ומכוער כמוהו, ועוד באימייל. כן. הוא
היה מודע לעצמו. וגם, הוא לא ידע אם היא תקבל את המייל שלו
בכלל. מי ידע איפה היא הסתובבה. בעצם, עד עכשיו הוא לא ממש
יודע.
היא תוהה לעצמה אם זה בגלל ההרגל של כסיסת ציפורניים ברגליים
בעירום. שני החברים הקודמים שלה היו אומרים לה שזה דווקא
אקזוטי.
אז הוא הזמין אותה לקפה, 3 ימים אחרי שהיא חזרה, שזה מספיק זמן
כדי להתאושש, אבל כל האופוריה הזאת של החו"ל נשארת, ואפשר
להיאחז בחוויות ובהרפתקאות במקרה של כאב לב חמור.
היא לקחה את זה ממש בקלות. אמרה שהיא מבינה, ושיחקה אותה שזה
לא מזיז לה במיוחד. היא הייתה קצת שחקנית. היא הלכה למראה בחדר
שלה. היו לה שתי מראות. אחת מקדימה, אחת מאחורה. ככה שלא משנה
באיזו מן המראות היא הסתכלה, היא יכלה לראות את האינסוף.
אינסוף. היא תהתה. אינסוף. סך הכל יש לי אף לא רע. ואני גם לא
מזיעה בכפות הידיים. זה הפסד שלו. ההפסד כולו שלו. והוא
בינתיים מוחק גם את התמונות של ההורים שלו. ושל סבתא שלו. סבתא
בלומה מתה מזמן, אבל הוא מעדיף לשכוח. לא להעמיס על השכל.
היה לנו כל כך טוב ביחד, היא תהתה. אפילו המוכר של התירס החם,
בים בם בם, אמר שאנחנו זוג יפה. בעצם, כשהיא תהתה על זה יותר
לעומק, הוא אמר משהו על זה שהם זוג צעיר. שזה בדיוק מה שהם
היו. והוא לא חידש הרבה.
אינסוף. אינסוף. ככה היא בכתה. אינסוף.