היא נתנה מעצמה את הכל.
לבלב.
טחול.
כבד.
כף רגל.
שד שמאלי.
חדר ימני.
אבי העורקים.
חצי כלייה.
ריאה.
האנשים מסביבה התרגלו לזה ולקחו עוד. ועוד. ועוד. הראשון שנתנה
לו אצבע, לקח את כל היד.
אנשים היו באים והולכים. חלק אמרו תודה. חלק לא אמרו דבר. חלקם
חשו באי נעימות, והרגישו צורך להסביר לה למה הם צריכים את
האיבר, שהם לקחו. חלק אמרו, שהם רק משאילים, והם יחזירו אחר
כך. אף אחד לא החזיר לה. חוץ מאיזה אחד שהחזיר לה וריד, אבל
הוא היה משומש מידיי. הרוב הסתפקו ב: "תהיי בריאה" או ב:
"שאלוהים יברך אותך". זה לא היה כל כך משנה מה הם אמרו לה; היא
במילא לא שמעה כלום, אחרי שנתנה את האוזניים.
היא אהבה לתת. היא הרגישה חיה. עד שהיא מתה.