למלאך  שלי
אני רואה אתכם  מדברים.
אני מרגיש .כן אני שם  אבל אתם לא רואים.
אני מנסה גם לשחק אבל האמת כל כך ברורה שפשוט אי אפשר.
אי אפשר לשחק במשחק המטופש "משחק החיים".
המשחק שכולם רואים אבל עדיין מכורים.
כאילו נולדתי במשחק אחר מחוץ לזה שלכם.
עברו הרבה שנים אבל עדיין זוכר את היום שבו ניסיתי להיכנס.
ונחבטתי חזק אל הרצפה הקרה מחוץ למגרש שלכם מגרש החיים.

חורף אין סופי ועדיין הרוח הקרה שלך מקפיאה את חושיי.
ראיתי אותך שם אתם עם אנשי החומר משחקת במשחקם הטיפשי.
אבל ראיתי בך אור שונה.
מבט צלול של הבנה.
הבנה אלי, ההוא מבחוץ ושם נפגשנו.
במקום בו האור לא היה ממש אור.
והחושך לא היה ממש חושך.
ואז לפתע שנינו לא היינו ממש שנינו אלא נהיינו אחד...
אי שם בגבולות האופק. במקום בו הרחמים השמימיים והשנאה הקרה הם
אחד.
ושם היית לי ורק לי לאישה, לא רק למבט או געגוע מרוחק אלא
לדלת, דלת שמאפשרת לי להיכנס למשחק שלהם מוגן על ידי כנפייך