הבוקר הזה הוא כמו כל הבקרים האחרים:
חתול שחור-לבן במגרש החניה מסתכל על עורב מדלג, חולם
שדות-ציד.
עלים מנומנמים בסמטת אבטליון פוקחים עיניים ירוקות, רטובות.
משאית אדומה מחכה על יד המכולת בפינת בית-לחם,
בטנה מלאה בפרוסות לחם, חלב, גבינות שמנות, גבינות רזות.
מזלג השמש חורץ פסים רכים, זהובים בעוגת האספלט שעליה
רצים שני גברים, שועטים לאיטם באנגלית כמו סוסים שמחים
בפרסות גומי בולמות זעזועים של "נייק".
על גב חולצה אפורה,רטובה מזיעה,מוטו ממירוץ מרתון:
"הנס הוא לא שסיימתי. הנס הוא שהיה לי האומץ להתחיל".