חיילים,
נערים קטנים רצים,
נערים מתבגרים.
אותם נערים גדלים,
על העצים מטפסים.
ונשמותיהן עפות ברוח,
למקום, בו תקח ותנוח,
ותתן מקום רגוע,
לנוח, ולהמשיך לנוע
חיילים,
אותם נערים קטנים,
אינם רצים,
ואינם גדלים,
ועל העצים, אינם מטפסים.
ואתה חייל יקר, קח,
קח, אותי. איתך. למקום...
למקום, בו אתם נחים,
שוכבים, לא זזים.
אותם חיילים, לא ישובו,
לא ישובו, לטפס על העצים...
נכתב ביום הזיכרון לחללי צה"ל 2004 - ברגע של חולשה) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.