הזהו העולם אותו חלמתי?
רוח.
דקירות.
ידיי קרות.
מדדה אני על אדמה קשה
נוקשותה מכאיבה לרגליי
וצלילי פסיעתי - לאוזניי.
עלה נוטף על גב ידי
גסותו פוצעת עור, מזילה דם,
מעוררת סבל כה עצום, כה חודר
עד כי קולי מתנשם בצרחה תת קולית,
קורעת גרוני ומאדימה פניי.
חומק בין דמעות מלוחות
פגיעותיהן מזריקות קרח בעורקיי
רגשות מבזיקים לעברי
כפגיעת ברק,
מטביעות עיניי בנוזל
אשר זוחל על עורי
מותירו אדום.
הזהו העולם שחלמתי?
עתה נראה שפשוט נחלמתי
יוצרתי,
מורכב מחשבות עדינות
אשר אינן עומדות
בחספוסו הבלתי מתפשר
של עולם אמיתי. |
