לא שוחחנו מהצהרים והלב שלי עצוב ומתגעגע, ( כן זו אני כותבת
את המילים האלו! גם אני המומה, אבל זה מה שיוצא ...מה לעשות?)
פתאום לא ממש מבינה מאין יש לי כל כך הרבה הרגשות...מוזר מעין
געגוע שלא חולף מלווה אותי במשך כל היום, יושב מתבונן לו מהצד
איך אני נלחמת לעיתים בתחנות רוח, איך אני מנהלת ישיבות ואת
החיים שלי ושל הסביבה איך אני נוהגת מתלבשת אוכלת שותה מתקלחת
...כל הזמן שם...כמו הצל שלי....פשוט נמצא - מתגעגע! ( אין לו
כל כך הרבה ביקורת...וזה דיי נחמד)
אני שואלת את עצמי למי ולמה הגעגוע מתגעגע ומנסה למצוא את
התשובות הנכונות לכל השאלות ולא תמיד מוצאת ,
אבל אני, בפנים,  ממש יודעת ! שהגעגוע הוא אליך אל השיחות
הקסומות שלנו שמפתיעות אותי בכל פעם מחדש בעניין שלהם בעומק
בחום, אווי כמה חום....לפעמים שורף לי וכואב כל כך...כמה חום
יכול אדם אחד...כמה הוא יכול?  
אתה יודע, אני שואלת את עצמי למה? מה כל כך מעניין לך איתי?
אני שלא יודעת מה קורה איתי, דווקא בתקופה המכוערת של חיי? למה
אי אפשר אחרת? איך זה שאתה כאן ומחזיק לי את היד ....סתם ככה
מחזיק לי את היד? סתם ככה מקרין המון חום ואכפתיות...???
ובעצם יש לי התשובה ואני מניחה שהיא נמצאת אצלי בלב בדיוק כמו
שהיא נמצאת אצלך ,- "אהבת האדם והחיים" רק שאתה כבר ילד גדול
ולא מפחד להגיד אותה ולהשתמש בה ואני פחדנית עלובה שכמותי
מסתתרת מאחורי תירוצים נלוזים שלי אובדן ושכול של "החיים
לימדו" של אוטוסטרדת הקור והקוליות...ואתה נסעת באוטוסטרדה הזו
שלי והמסת וריסקת כל אבן ודרסת ורמסת כל קרחון והבאת אותי אל
חוף מבטחים של נשמות מתוקות. של חום ושל חברות...
חברות מסוג אחר, מסוג מיוחד שלא ידעתי קודם! חברות שאני רוצה
לחבק שאני יכולה להגיד באמת את האמת שאינה מוצאת חן בעיני כזו
שלשום אחר לא הייתי מוכרת אותה גם לא בעבור חופן דולרים.
כזו שאני בודאי אשמור בליבי עוד הרבה מאוד שנים.
יקירי!
הרבה אנשים נכנסים ויוצאים מחיינו אבל רק ידידים אמיתיים
משאירים את חתימתם על ליבנו....
ואתה , חותמך עצום ומיוחד...
יישאר שם לעד!
גם כשיפריד בנינו ים!