כשהגיע האביב
פרחה אהבתנו,
בשדות הארץ.
בקיץ,
צללנו אל עצמנו
במפרץ אילת
ושחינו בין האלמוגים
כשני דגים מאוהבים.
בסתיו,
השלכנו עצמנו מאווירון
והיינו כשני עלים
הנישאים ברוח
אל עבר עתיד לא בטוח,
תלויים בין שמיים וארץ,
אוחזים באהבתנו.
ובבוא החורף,
פרשת מעליי את מטרייתך
ופרשת בפניי את כל הרגשות
כשהלכנו רטובים וקפואים
ברחובות הגשומים
ובין הרעמים
שמעתי את דפיקות הלב.
שנינו הצטננו
ולפתע הגענו להבנה גדולה.
הייתכן כי גשם ייכבה אהבה?
כאשר פרח האביב בשדות הארץ,
נבלה אהבתנו.