היום בהפסקה הגיעה ילדה חדשה לכיתה, הילדה החדשה היא לא מקובלת
בכיתה.
כולם צוחקים ומעליבים אותה.
נגמרה ההפסקה נכנסנו לכיתות והמורה סיפרה לנו על הילדה.
היא דיברה על זה שהיא לא מקובלת, זה לא אומר שצריכים לצחוק
אליה היא בסך הכל ילדה כמו כולכם, היא אמרה: שנסתכל בלב שלה
בפנים. יש צלצול הביתה, אני הלכתי הביתה. שאלתי את סבא שלי,
סבא אפשר להגיד לך משהו? המשהו הזה הוא סודי.
סבא אמר: "כן בטח," אמרתי לסבא: שהיום הגיעה ילדה חדשה לכיתה.
סבא, אני מרגיש שאני אוהב אותה. אבל אם מישהו יגלה כולם יצחקו
עלי כי היא לא מקובלת.
סבא אמר לי: "לך לישון אני אבוא לאסוף אותך מחר."
בוקר טוב, אמרה אימא, להכין לך משהו לאכול? לא תודה. איך ישנת?
טוב. אני הולך לצחצח שניים והולך לבית הספר.
אמרה אימא: למה אתה ממהר? אני חייב לעשות משהו.
"טוב" אמרה אימא.
צחצחתי שניים והלכתי לבית הספר בדרך פגשתי את אביב (הילדה
החדשה). אביב, היי מה שלומך? היא אמרה הכל טוב, מה איתך? אחלה
אני רוצה להגיד לך משהו אביב, את יודעת שאני אוהב אותך?
רוצה להיות חברה שלי? אביב אמרה: אני לא מקובלת, כולם צוחקים
עלי אז למה אתה רוצה להיות חבר שלי?
כי את מקסימה, אמרתי לה: כי יש לך לב זהב לא מגיע לך שיצחקו
אליך.
היא אמרה לי, מה הייתי עושה בלעדייך? התשובה שלה הייתה כן אני
מסכימה. הנה סבא שלי רוצה לעלות לטרמפ? כן בשמחה חברי הטוב.
סבא תקפיץ אותה הביתה!
בדרך אמרתי לאביב, אביב בואי נראה למי יש כף יותר גדולה לך או
לי. אביב שמה את הכף שלה על כף ידי ואני שמתי את שלי על שלה
ככה נסענו אביב ואני. הדרך הייתה קצרה שהגענו נתתי לה את הכף
שלה בחזרה ואפילו נשיקה!!!