רק לשים לב לא להתבלבל בין הדמויות

-היי! מה שלומך!
-בסדר אם אפשר, מה איתך? המון זמן...
-אכן המון זמן... יש הרבה תעסוקה אתה יודע...
-על איזו תעסוקה אתה מדבר בדיוק? מה אתה כבר עושה?
-מעשים הם לא תמיד תעסוקה, ומחשבות הן לא תמיד אי-מעש.
-יותר מדי מחשבות...
-אכן... אז אם היום זה שניים, אז אני צריך שני גילויים.
-על מה אתה מדבר?
-גילויים עצמיים.
-אני לא מבין...
-זה דיי מורכב, אבל אתה יודע, אומרים שעם כל אדם שפוגשים,
לומדים דרכו משהו חדש על עצמך - גילויים עצמיים!
-אתה והשטויות שלך... ולמה אתה מדבר על זה דווקא איתי בכלל?
-טוב תבין,
-אין לי כוח לזה...
-כרצונך...
-אז מה אתה עושה לאחרונה?
-לא הרבה... מה אתה?
-למה אתה שואל בכלל?!
-סתם מתעניין במעשי חבר...
-אבל אתה יודע...
-המעשים שלנו הם שקובעים את גורלנו.
-אני חושב שאני מסכים עם זה...

-אז... מה עם אותה בחורה שסיפרת לי עליה?
-אני כל כך אוהב אותה... כל כך! היא מדהימה אותי כל פעם מחדש.
-למעשה יצא לי לפגוש אותה אתמול... בחורה מעניינת... גם פנימית
וגם חיצונית...
אז מה איתכם? יש התפתחויות?
-באמת? אתה בטוח שהייתה זו היא?
-בטוח במאה אחוזים!
-מעניין למה לא התקשרה אליי הבוקר...
-רק אל תאבד אותה... ליוויתי אותה לביתה... היא נראתה ממהרת
לפגישה.
-איך זה יכול להיות? היא אמרה לי להתקשר אליה כדי לקבוע מתי
ניפגש, אבל לא ענתה לי.
-למה זה מתסכל אותך?
-כי היינו אמורים להפגש...
-אתה תכעס אם אגיד לך שגם נכנסתי אליה הבייתה?
-מה? למה?!
-תשמע גם לי זה כאב...
-מה אתה מבין בכאב? מה אתה מבין בכלל?
אז מה עשית אצלה?
-תחילה ישבנו דיברנו שיחה קלה.
-על מה דיברתם.
-שמע אל תגזים... אני לא זוכר... רק דיברנו.
-אוי... אני חושב שאני יודע איך זה נגמר.

-אז כמה זמן כבר היית אצלה?
-כשעה...
-אוי... אז מה אחר כך?
-היא הציעה לי קפה, עניתי בחיוב.
-אז היא הכינה לך קפה? זה הכל? תענה כבר.
-שמע אני לא אוהב את התוקפנות שלך... אתה גם ככה לא משאיר לי
הרבה מקום פה.
-נו תראה מה אתה עושה? אתה נפגש עם האישה שאני אוהב!
-אל תגזים...
-אז איך היה הקפה?
-אני לא יודע... היה חסר לי סוכר למען האמת.
-מדוע לא הוספת?
-כי זה לא היה חשוב יותר... היא סיפרה לי שהיא שהיא צריכה
להפגש עם מישהו.
-אתה חושב שאולי היא התכוונה אליי?
-לא הספקתי לברר...
-מה היא עוד אמרה?
-לא הרבה... רק צעקה בלי לחשוב על כלום.
-מה?! למה שהיא תצעק, היא אף פעם לא צועקת.
-אתה יודע איך זה בני אדם... כל כך טיפשים... צועקים מכאב
כאילו שזה יעזור...
-מה?!
-כן, סכין חדה בטיול על הרי הגרון.
-אני לא מאמין!!! מה עשית לה???
-הא הא! תאמין!
-אתה הרגת אותה!!! אתה הרגת את האישה שאני אוהב!!!
-אתה אמור להבין אותי...
-מהה? למה??
-אין לי הרבה איך להסביר את הקנאה שלי, ואנחנו לא כל כך
שונים...
-אני לא מאמין! תצא מכאן מיד.
-אתה יודע שאני לא יכול...
אנחנו שותפים לראש הזה... עד יומנו האחרון...
-אולי הוא הגיע...