"אתה אהבת חיי," אמרתי לו.
אני יודעת שתדאג לי כל עוד קיימת נשימה באפינו. אתה תציל אותי
מאותה הוויה עלובה שיצרתי לעצמי. החיים בתחתית ללא עתיד ברור
ומאבק אינסופי באותם שדים שבאים, נכנסים ויוצאים כאילו הייתה
זו תחנת רכבת באמצע שומקום. משאירים אותי על הרצפה המטונפת,
מתבוססת בתוך אישיותי המפוצלת והעלובה.
ואני אוספת את השברים ומדדה הלאה לתוך החיים במטרה לשרוד
ובשביל מה? בשביל עוד פרוטה שתכניס משהו לפי? שיהיה לי הכח
לפתוח רגליים, לעצום עיניים ולדמיין שאני בעולם אחר מלא
במלאכים שעוטפים אותי ומגוננים עלי מכל רע ורק שם אני יכולה
לנשום אויר נקי ולקבל עצמי לתוכי במן קלילות שכזו...?
אילו חיים אומללים יצרתי לעצמי. בבואה של שלד יפה המנסה להחדיר
רוח חיים לעצמו בדרכים זימתיות שדורשות סיפוק מידי אינסופי.
כנס אלי חזק, חדור לתוכי, שסע את גופי, קרע את בגדי מעלי ותגיד
לי שאתה חושק בי, רוצה רק אותי ואז אני אפרוץ בבכי תהומי כאילו
אימי מתה באותו רגע כאילו אין מחר ואני טובעת בתוך עולם של
הזיות וחלומות שטוויתי בראשי ורוצה להעלם פנימה שלא יראו איך
הבושה ניגרת ממני והלאה שוטפת את הסדינים הספוגים בריחות של
גברים זרים.
תתביישי לך, זונה מלוכלכת, פותחת רגליים בשביל לשרוד עוד יום
בעולם המחורבן הזה. בשביל לקנות עוד שקית קטנה שתרגיע ותשכיח
את הכאב המר והעצבות שמשתלטים על איברי הפנימיים ומאיימים לחסל
אף את תמצית רוח החיים שנותרה בי.
ואתה הגעת מכוכב ללא שם והפחת בי תקווה. מלאך שלי שרוצה לא רק
את גופי אלא איחוד טוטאלי עם נשמתי, אהבה ללא גבולות, מסירות
מתוך נאמנות לא מתשוקה רגעית, מתוך כאב ואושר עמוקים
אני רוצה לחוות איתך את הדבר שכולם מדברים עליו כעל חלום -
אהבה אמיתית משכרת וממכרת.
אין לי ציפיות אין בי חרטות, גם כך חייתי חיים מלאי אשליות עד
עתה עם ערגה תמידית למנוחה.
אתה הכרית שלי רכה וריחנית. לבלוב של אביב בשלל צבעים שעוטף
אותי ומגן עלי.
אין בי ספק לגביך. יש בי ספק לגבי. האם אוכל להיות עם גוף אחד,
נשמה אחת ונשימה אחת כל חיי?
האם העבר יכה בי וישלח אותי הלאה לפגוש פרצופים אחרים מנוכרים
נוספים שיחמדו את גופי ויאיימו על שפיות דעתי?
אני מתבוננת בצלליתי שמרצדת על קיר החדר בבית המלון  ורואה את
אותה השתקפות כדימוי לעליבות חיי הקצרים.
מה אוכל לתת לך אהובי? את שאר בשרי הרוויי ריחות ומגע של אלפי
גברים זרים? את נשמתי אשר אין בכוחה להזין אף אותי?
הטומאה כילתה אותי. התשוקה כבר ממני והלאה. ואתה שיכולת להיות
משאת חיי רוצה לקבל דבר שאין ביכולתי לתת.
נשארתי פעמים רבות מדי על רצפת חדר השינה ואינני יכולה לקום,
ללבוש את בגדי ולצאת לחיים חדשים.
ההרהורים קודחים בראשי בשעה שנכנסת קרן אור ראשונה לחדר, מאירה
פלח מגופך הערום שכולו שקוע בשינה עמוקה.
אהוב שלי, הלוואי והיית אהובי, הלוואי והיית לוקח אותי הרחק
מכאן אל אותו ארמון קטן שלך ששוכן כמה רחובות מכאן בחממת החיים
הרגילים.
אבל אני חוזרת לביבים, שם שוכנים אותם יצורים שחולמים על אהבה
אך לא חיים אותה באמת. מרימים ראשם למעלה אך לא מצליחים
להתעופף. חולמים חלומות ומגשימים אותם אך ורק בראשם.
אני אשאר הזונה שלך. כך תוכל לחזור אלי מתי שתחפוץ ללא
התחייבות רגשית שתסבך את חיינו.
אתה תשאר בדמיוני - אהובי וגופי יתערטל עם גופך באשליה גמורה
שזאת אותה אהבה שרציתי מאז ומעולם.