ישבתי עם ידידה שלי ודיברנו.
דיברנו שעתיים, מארבע עד שש וחצי בבוקר, שיחה כזאת שמוציאה ממך
את כל הקריזה והעצבים, ומרגיעה את הרוחות...
לידידה קוראים מיכל, והיא מציירת ציורים ממש סוריאליסטיים,
ראשים ירוקים, קווים באמצע הציור, הבדלי צבעים קיצוניים,
מלחמות אישיות, ממש אמן מיוסר, וזה מוזר כי היא לא, היא
מלאך...
היא סיפרה לי על הציור, שהיא נתנה בו הכי הרבה מעצמה. הסיפור
הזה הוא מהאלה, שחייבים לספר לאנשים אחרים...
היא ציירה ציור מדהים, ציור של שלוש נשים עירומות, ממש יפה,
נורא מעוצב ויפה, והיא לא הצליחה להבין למה הציור לא נראה לה
גמור. היא חשבה על זה שבוע ואז היא החליטה לזרוק על זה צבע
אדום עם שפכטל, ואז היא חשבה שהיא סיימה, אבל בפנים היא ידעה
שלא.
עברו מספר ימים ולילות של חוסר שינה, משום שכל מה שהיא ראתה
בעיניים הוא את הכתם האדום, שהיא עשתה עם השפכטל, עד שיום אחד
נפל לה האסימון והיא ניקתה את הקנבאס מהציור המדהים, כיסתה את
כולו בלבן וציירה שלושה ראשים ענקיים בשחור ולבן...
התוצר של הקריזה הזאת היה יצירת אומנות, שכל מי שהסתכל עליה לא
אמר "וואו, איזה יופי..." אלא פשוט לא אמר מילה, לא יכלו להגיד
את מה שרצו לבטא...

עכשיו השאלה היא למה קוראים לקטע הזה "16"? מה הקשר לעלילה עד
כה?
בהתחלה דמיינתי רשימת קניות והתחלתי לכתוב אותה בראש.
זה הלך ככה:
אהבה...
שנאה...
גאות...
שפל...
יושר...
חברות...
מוזיקה....
קשר...
תנ"ך...
מרגמה...
טכנולוגיה....
מצלמה...
תיעוד...
היסטוריה...
בית ספר...
ונתקעתי.
כתבתי 15 מילים ולא מצאתי את המילה האחרונה להשלים עימה את
המילים הנכונות...
מהי המילה ה16?

לא הייתה מילה 16, זו היתה אמורה להיות השאלה, שאתם נאבקים
איתה.
המילה ה16, ובכלל הרשימה כולה, הן מילים שמרגישות כמו המילים
הנכונות, לא חובה שיהיה ביניהם קשר, אתה רק יודע שאלה
המילים...
והמילה האחרונה, המילה ה16, היא המשתנה.
היא המילה, שאתם יודעים שיומיים אחרי זה אתם תרצו לכתוב מחדש.
על מנת למנוע את המריבה הפנימית הזאת, אל תכתבו את המילה
האחרונה.
תהנו מהחיים ואל תתנו לעצמכם להתחרט, תמיד תשאלו את עצמכם, מה
המילה ה16?
להיום זו המילה, שמתארת את התמונה של מיכל...


מוקדש למיכל, "ושוב אין עננים בשמיים..."