[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מה אני כבר יכולה להגיד לך?
ההרגשה היא שהכל כבר נאמר,
בשיחות קשות וקטועות לפני כל כך הרבה זמן, שהגיעו פתאום אחרי
כל כך הרבה הרגשות טובות ושורות של חיוכים דביליים שנבעו אך
ורק מהרגשה טובה בפנים.
וזה העבר כבר. זה נגמר, הכל זיכרון פנימי שלי. כל מה שנשאר זה
זיכרון שחוק שמורץ בראשי אלפי פעמים ונטחן לעפר דקיק ואבק.
והמחשבות האלו לא מפסיקות לרוץ,
אני לא מצליחה לעצור אותן.
כל כך רוצה שהן יפסיקו.
מנסה למצוא פיתרונות יצירתיים להוצאת המחשבות והסחת הדיעה.
העיקר לא לחשוב עלייך,שלא תעלה לי איכשהו במחשבה במשך כמה
שעות, במשך יום, במשך שבוע.... וזה לא עובד.
יש בטוח הרבה מאוד סיבות למה הניסיונות שלי להפסקת המחשבה
הספציפית הזו הולכים וכושלים, אבל אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק
להתכחש לעצמי.
אמנם מהרגע שהבנתי שלא יצא מזה כלום פשוט החלטתי שאני "נגמלת"
ומשכנעת את עצמי אחרת, אבל ללב יש חוקים משלו, והם שונים מאלו
של המוח והרצון.
-לא משנה כמה בנאדם רציונאלי תהיה.
אני זוכרת את שנינו מדברים על זה.
המון קטעי שיחות ישנות ושנונות שמלאות באימרות שפר קטנות
ונחמדות. זוכרת את שנינו מדברים על הרציונאל והאמוציונאל
ברצינות כזו, שהייתה ההפך הגמור למה שבעצם כל אחד מאיתנו הרגיש
בפנים. כל אחד באותו הרגע לא ממש שם לב איפה הרגש מתחיל
והמחשבה נגמרת, כי כל אחד היה עם הבעיות האישיות שלו, במחשבות
שלו, ברצונות שלו.
אז מה בדיוק עשינו ביחד? מה בדיוק היה הקשר?
זה משהו שאין לי עליו תשובה חד משמעית, וגם אף פעם לא תהיה,
אבל אני לא מצטערת על אף רגע קטן שהיה לי איתך. על אף אחד
מהם.
חשבתי שאני אוהבת אותך.
זה הגיע די מהר, כמה זמן אחרי שהקשר התחיל להתהדק.
היום אני יודעת בבירור, שאני אוהבת אותך.
לא יודעת בדיוק איזו אהבה זו, לא מצליחה לשים את האצבע על הסוג
המוחלט. אולי זה עירבוב של כמה מהם ביחד,אבל בינתיים זה לא
יעזור לי בכלום. אתה שם ואני כאן, ולי אין את האומץ לבוא
ולקרוא לך לשיחה של ארבע עיניים וארבע ידיים שינסו להסביר כל
כך הרבה, ובעצם לא יצטרכו לעשות כלום.
כל כך הרבה השתנה בזמן האחרון. ימים משוגעים וזמנים מטורפים
וכל אחד חי לו בעולם אחר לגמרי, במקומות אחרים ובדרכים אחרות,
אבל אני עדיין חושבת עלייך.
ניסיתי להתכחש לזה.
לשכנע את עצמי-לצאת, להיסתובב, לדבר, להכיר, להתחבר, אולי גם
למצוא מישהו שיהיה מספיק ברמה וימצא חן בעיני.
אבל כל הדברים האלו לא עובדים, ובאמת הגיע הזמן שאני אכיר
בעובדה שהלב שלי הבין ממזמן ואני ניסיתי להתכחש-
אני אוהבת אותך. בגלל מי שאתה ומה שאתה ובגלל הכל.
רק שתדע את זה, אני לא מצפה לשומדבר מעבר. יודעת שאין לי סיכוי
נוסף או אפשרי להמשיך באותה הדרך.
אבל רק שתדע את זה, ותחייך,
ורק תיזכור שיש אי-שם בחורה אחת, שתמיד תאהב אותך ובלב שלה
שמורה פינה חמה מאוד בשבילך, גדולה הרבה מעבר לאנשים שאולי
חשבת שהיא שמה עליהם יותר, כשלא הבנת בעצם שכל מה שהיא מנסה זה
לרסן את עצמה, כי היא רצתה רק אותך, אותך, אותך!


4.7.2004







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שוב את לובשת לך
שמלת כלה ואני
תקוע. נקודה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/8/04 21:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מישל קרוז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה