אני הוא האיש על השפיץ של מגדל
שתוהה עד עכשיו, למה עוד לא נפל.
אני הוא האיש העשוי מגביש, וצורח מעל לקהל האדיש.
אני הוא פחדן וחסר נסיון, ולכן כל חיי עד עכשיו ביזיון!
אני הצועד בתוך עקבות הכישלון בחול, אך בכל עוצמתי אחרות למצוא
- לא יכול. והזעם גדול - בכל דרך שאבחר, לבטח איפול!
אני הוא הרגש. שיא העוצמה והחולשה, המסתתרים להם בפחד, בבועת
הפגם והבושה. אני הוא שבור גב, מנודה, לא ברור, אך איני היחיד
בעל פגם בייצור.
יש עוד ים אנשים- מיליוני גברים ונשים, שניצחו אבולוציה, אך
הפכו אומללים.

אני הוא גביש- שנפל אל הכביש,
ונתקע לו בתחת- לאזרח האדיש!