מסתכל אל הלילה ללא דאגה,
מחפש אותה בכוכבים,
אבל ללא הצלחה,
רואה רק כמה צללים ואורות עמומים

מתיישב על הדשא הקר,
שומע דברים לא ברורים,
מתאמץ לא להרדם ונזכר,
בכל הדברים היפים

שירים יפים ומיוחדים,
מנגינות רגועות וסגנוניות,
עיניים אפורות נפלאות,
ורק לך הן שייכות,
ולי אין עוד מה לעשות

הירח הלך לישון היום,
ותור השמש לעלות לגרדום,
לחמם אותי ואת גופי,
מנסה להמיס את ליבי

עיניי כבר אדומות וזה לא מעייפות,
רק מהדמעות שבאו עם הזכרונות,
לא רעות אלא טובות,
אבל אין עוד מה לעשות
רק לחזור ולזכור

את הסרטים היפים,
את הרגעים המיוחדים,
את האישיות ואופי היחודיים,
והם שלך ולא של אחרים,
ולך יש את החיים

כולם כל כך אופטימים,
חושבים על הדברים הטובים,
פעם גם אני הייתי אותו הדבר,
אבל לא כשדבר כזה נגמר

אבל למה זה כל הזמן רודף אותי,
אני והטעויות שלי,
נותן לדבר כזה לברוח מידיי,
קשה לי כשהיא לא לידי

חלק חלק אני נשבר,
בלי מגן או משהו אחר
ואת בתוך בועה מוגנת,
אבל אני יודע שמבפנים,
גם את מתפוררת