אתה עולה על אוטובוס
כבר לא ילד
נוסע רחוק רחוק
עמוק עמוק למדבר.
מפחיד לדמיין אותך אוחז נשק
הופך מהילד היפה שלי
לחייל. אתה הלכת לצבא ילדי
אתה והחיבוק שלך, הרך, רחוקים
אתה עולה על אוטובוס ואני ספוגת דמעות
לא יודעת למה אבל זה כואב נורא
אתה שהיית הכל שעדיין אתה הכל,
החיים שלי. הפכת להיות,
החיים שלי. הלכת
בגיל שמונה עשרה
המדינה פשוט לקחה אותך
הם לא שאלו מה יהיה איתי
מה יהיה איתנו
ללא החיבוק אני כלום
אני לא כלום וזה כואב בלי החיבוק שלך
רך מלטף ומגן עליי
אתה מגן על המדינה ואני לבד
ואיתך הייתי תמיד מוגנת
ומי יגן עלי עכשיו?
חייל שלי?
מי יגן עלי כשאתה תגן על כל השאר?
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.