"וזה כואב... אאאא אני לא מספקיה טובה."
אז עכשיו אחרי שהבנתי שאודי רק הרס, שוב אחרי שהרגשתי עוד כאב
אני חוזרת למחשבה עליך. אני נזכרת כמה טוב היה לי איתך וכמה
יפה היתה האהבה האמיתית. אני פשוט רוצה להבין: מתי זה יגמר
כבר? מתי זה יעבור?!

רק תסביר לי: איך אתה מצליח להיות כל כך מקסים? גם עכשיו
כשהמצב עדיין מעורער והרגשות שלנו משתוללים אתה פתאום מתקשר
ודואג. מסתבר שאתה לא מפסיק לשאול ולדבר עלי... האמת, זה מעלה
לי חיוך ע-נ-ק על הפנים ונותן לי תקווה, גורם לי לחלום. אבל
מצד שני, אתה כל כך מצליח לשחק בי! אתה יודע הרי שאני לא
מצליחה לשכוח, אבל אני יודעת שזה לא בכוונה.

ואז שוב היא צצה, פתאום היא רוצה להיות חברה שלי או משהו.
קודם היא מאיימת, אז היא מתקשרת להזכיר את האיום ומה היא
חושבת? שאני מפחדת??? אז אולי היא יותר חזקה (ב-ה-מ-ה) ואולי
היא תכאיב לי אבל מבחינה פיזית בלבד, אבל האמת, היא זאת שמפחדת
ולא אני! היא יודעת שאם אני רוצה, בשניה הוא חוזר לידיים שלי.
מה שהיא לא מבינה זה שהיא לא צריכה לאיים ולא צריכה לנסות
להתחבר איתי כי אני בניגוד אליה, ב-א-מ-ת אוהבת אותו, אני
נותנת לו להנות בינתיים כי אחרת לא יהיה לו באמת טוב כשנחזור.

חחח, אני אומרת את זה כאילו זה ברור, כי בתוכו אני יודעת שהוא
לא אוהב אותה, אבל מה שאני עוד יודעת זה שכל עוד הוא לא סובל
יותר מדי הוא מסוגל להשאר איתה רק כדי לא להיות לבד.
למה הוא לא חוזר אלי, אתם בטח שואלים?! כי הוא מפחד רק מהסיכוי
שאני אדחה אותו ואז הוא יאבד אותה וישאר לבד, ואחרי שהוא יזרוק
אותה בשבילי היא לא תחזור!

אני, אם רק הייתי יכולה הייתי אומרת לו עכשיו שאני בטח איתו
לנצח... אבל גם אני מפחדת מהסיכוי הקטנטן שאולי הוא ירצה להשאר
איתה ואף אחד מאתנו לא מספיק אמיץ כדי להסתכן!
ואני מעדיפה לחכות וללכת על בטוח לחכות ליום שזה יגמר ולא
בגללי!

אז אחרי שאתה הלכת וגם היא כבר הלכה ואודי כמובן הלך, אתה חוזר
ואחריך כמובן גם היא. חייבת להשלים את הפער שחס ושלום לא תהיה
קצת בפיגור...