לי ולאלוהים יש מערכת יחסים מאוד הדוקה.
אני מקלל אותו, והוא מקלל אותי.
יחסי גומלין, כמו שרק הטבע יודע לעשות.
בלילות אני מדבר אליו, חושב עליו, חולם עליו
והוא מחזיר לי בדמעות.
הדמעות האלה, שהוא בוכה, נורא כואבות לי.
אני לא אוהב לראות את אלוהים בוכה.
אני לא אוהב לראות את עצמי בוכה!

אלוהים, הוא הנשמה שלי, הוא הכוח שלי, הוא הסבל שלי.

אבל רק דבר אחד אלוהים שלי שוכח לעשות, הוא שוכח לעשות אותי
מאושר.
לתת לי את אהבת חיי, להגשים את כל חלומותי.
אלוהים זורע בחיים שלי הרס ופחד, וכאב.
אבל גם לו זה כואב, שאני לא מאמין בו
גם לו יש רגשות
גם הוא בוכה לפעמים

אבל באחת השיחות שלי אמרתי לאלוהים שהוא מאוד אגואיסט
אמרתי לו:
"איך אתה יכול לגרום לילדים שלך לסבול בגלל שהם לא מאמינים בך?
אתה שונא אותם או אוהב אותם?"

ואז אני פונה אל אלוהים
ואני שואל אותו
אלוהים, אתה אוהב אותי?
ואז הוא בוכה שוב.