[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








צלצול הטלפון העיר אותה באמצע הלילה, היא ענתה ביד רועדת.
השעה היתה שלוש לפנות בוקר, בצד השני הקול אמר:
"היכנסי למכונית ותתחילי לנסוע".
לא שאלה לאן? לא שאלה למה?. רק אמרה:"אני בדרך".
"מה תילבשי?" הוא שאל.
"כמה שפחות", ענתה היא ולא יספה.
כמו סהרורית היא נכנסה להתקלח.
שמה על גופה הלח גופיה ומכנס. לקחה את תיקה וירדה למכוניתה.
נכנסה, העבירה להילוך אחורי ויצאה מהחניה.
הכיוון לא ברור.
הטלפון כמו הרגיש אותה וצלצל.
והיא שמעה:"סעי לכיוון דרום שם אני נמצא בפינת הרחוב".
היא נסעה הוא חיכה שהיא תעצור והשתחל למושב שלידה, בודק אותה
בעיניו ואמר:"בפעם הבאה תבואי עם חצאית ועכשיו תורידי את
המכנסיים!".
היא הסתכלה לתוך עיניו והבינה שהוא רציני מאוד. ההיסוס שלה היה
ניכר על פניה. היא הורידה את מכנסיה ללא אומר ודברים.
מבוישת קלות מעזות המצח שהפגינה. תוהה מה עוד יכול לקרות שם?.
סקרנית ומבויישת החלה לנסוע, רצתה לשלוח יד לליטוף, היד נעצרה
באמצע הדרך, ידו אחזה בידה והחזירה אותה חזרה לגלגל ההגה.
"את לא נוגעת!" שמעה.
ליד פיצוציה במרכז העיר היא עצרה לבקשתו.
יושבת מחכה שיחזור. אנשים הסתובבו קרוב למכוניתה. היא הרגישה
חשופה, הוציאה מתיקה צעיף גדול לכסות את מערומיה וחיכתה
שיחזור.
"קיבלת רשות להשתמש בצעיף?" שאל אותה כשחזר.
היא חייכה במבוכה, הוא לקח את הצעיף והרחיק אותו ממנה ואמר כי
עונש צפוי לה על החלטתה השגויה. היא שתקה.
הוא פשפש בשקית הנייר שהביא והוציא סוכרייה על מקל. לא הבינה
את ההקשר של הסוכריה אבל לא שאלה.
עוד לפני שהספיקה לנסות להבין מה הסוכריה קשורה לכל העניין,
הוא ליקק את הסוכריה והכניס אותה בין רגליה הפסוקות, עמוק עמוק
בתוך נרתיקה הרטוב. לא הרשה לה לגעת, לא הרשה לה להוציא ולא
הרשה לה  ל ג מ ו ר .......
היא נסעה לאט לאט מקבלת ממנו הנחיות לאלו פניות לפנות.
הוא ליקק את אצבעותיו והכניס אותן אל בין רגליה הרטובות עמוק
לתוך הסוכריה. נתן לה ללקק את אצבעותיו המתוקות והמהולות בטעם
העסיסי של מיצי גופה. היא טעמה את הטעם המתקתק המהול ובקשה
"עוד".
המשיכה לנסוע בלי מטרה בלי ידיעה, מידי פעם הוא נשק לצווארה,
נשך את תנוך אוזנה ולחש לה בשקט:"את לא גומרת, עדיין אסור לך".
המילים האלו הציתו בה אש וגלים חזקים של עונג עברו בגופה.
צמרמורות עברו בגבה לאורך עמוד שידרתה. אבל היא ידעה שאסור לה
לגמור. היא התאפקה.
אחרי שעה של נסיעה היא כבר לא יכלה להתאפק ואמרה:"רוצה הביתה,
רוצה אותך".
הוא אישר והיא פנתה ונסעה. בחניה היא רצתה את הצעיף כדי לצאת
מהרכב, הוא לא נתן לה אותו. אמר שתצא ערומה. היא הסתכלה בעיניו
ועיניה הביעו תחינה שקטה כמו אומרות:"בבקשה תן לי לכסות את
עצמי".
הצעיף הונח ברכות על בירכיה לאות הסכמה. היא עטפה עצמה ועשתה
תנועות יציאה מהמושב, הסוכריה שבין רגליה הזכירה לה את מיקומה
ונוזלים החלו לטפטף במורד שוקיה ובין רגליה. היא יצאה ופסעה
לכיוון דלת ביתה, לא הספיקה להניח את החפצים שבידה ולנעול את
דלת הבית היא הרגישה כיצד הוא לופת אותה מאחור ידיו מצמידות את
ידיה לצידי גופה והוא חובק אותה בחוזקה. הוא שיחרר יד אחת שלו
והביא אותה אל בין רגליה הרטובות. הוא חיפש את מקל הסוכריה
וכשמצא הזיז קלות את הסוכריה שבתוכה. "את מרגישה?" שאל.
היא גנחה ונאנחה. בשליפה אחת מפתיעה הוא הוציא את הסוכריה,
גופה החל ברעידות חזקות ובלתי נשלטות והיא גמרה בפעם הראשונה.
מיצי גופה התפוצצו החוצה, גופה איבד את שיווי משקלו והיא צנחה
לרצפה כאשר פלג גופה התחתון רועד בעוצמה והנוזלים ניגרים ממנה
על רצפת החדר.
"מי הרשה לך לגמור?" היא שמעה.
היא התנצלה, אך הוא רק הסתכל עליה ואמר:"ענישה בדרך, יפה שלי,
שגמרת ללא רשות".
היא הבינה שטעתה אבל הגמירה היתה כל כך חזקה שזה לא הטריד אותה
באותו הרגע האיום התלוי על ראשה.
היא נכנסה לשטוף את מיציו הדביקים של גופה המעורבבים במתיקותה
של הסוכריה. הוא חיכה לה שתחזור.
כשחזרה השכיב אותה על המיטה, סובב אותה על ביטנה, הניח מתחתיה
כרית להגבהת ישבנה הבשרני, ליטף אותה בעדנה. רכות אצבעותיו
וגישושיהן על פני אזור בשלותה גירו אותה מאוד. הוא נתן לה
לבחור מספר מ-1 עד 10 והיא בחרה ב-2. עוד לפני שהבינה את
משמעות בחירתה היא הרגישה על ישבנה השמאלי הצלפה חזקה של רצועת
עור, חגורת מכנסיו פגשה את עור ישבנה והכאב היה חד, גופה
התפתל, שפתיה נחשקו וקולה נחנק בתוך גרונה. היא לא צעקה, היא
הסתובבה על גבה רועדת כאובה ודמעות החלו לבצבץ בקצות עיניה.
בשקט בשקט בלי להוציא הגה היא הסתכלה עליו מתחננת ללטיפה,
למילה מרגיעה. הכאב סרב לעבור. הוא אחז בה בעוצמה, היא לא אהבה
את התחושה, הוא נגע בה קלות מנחם אותה בקולו ומשבח אותה על
גבורתה ובקש ממנה להסתובב על בטנה. היא סרבה להסתובב, מרגישה
שגופה לא מסוגל לעמוד בעוד הצלפה. הוא לא ויתר וסובב אותה, היא
ידעה שנותר לה רק להיות כנועה, היא חיכתה. הוא ליטף את עמוד
שדרתה וגבה התקמר כמו חתולה. ההצלפה השניה  הורגשה על ישבנה
הימני, גופה נזרק בטלטלה. שכובה על בטנה רק בכתה, בלי קול,
הדמעות זולגות על לחייה מנתבות את מליחותן לכיוון שיפתותיה.
היא הרגישה את ידו מלטפת את עכוזיה הכואבים, קרם קריר פגש את
עורה העדין. ידיו נעו ברכות ובעדינות על ישבניה וקולו אמר לה
"לא לגמור" היא הבינה והתאפקה, רק שאלה:"מתי כן?". "עדיין לא
מתוקה שלי" ענה. "אני הולך לפתוח אותך היום מאחור" הוסיף "ואת
תפתחי את עצמך ותקבלי את כולו באהבה וברצון".
גופה הרפה קיבל בהכנעה את העתיד לבוא. היא ידעה שסבלנותה,
תשתלם לה.
הוא גרם לה להגיע לפסגות שלא ידעה על קיומן, לגבהים עצומים של
עונג, לשיאים ועוצמות של גמירות שגופה לא חווה מעולם. היא ידעה
שהיא בדרך להתפוצצות אדירה.
גופה שיווע ללטיפות ידיו העדינות, מקבלות בחום את ידיו התרות
אחרי כל חמוק וחמוק בגופה הרך והנשי. פיטמותיה הזדקרו בריגוש
חזק, הוא אחז בהן בשתי ידיו, מושך אותן עד כאב, היא גנחה.
הוא פיסק את ישבנה וטיפטף לתוכו שמן, ליטף אותה קלות בשפתיה
התחתונות הבשרניות והנפוחות כשהוא מצליף בהן קלות עם קצות
אצבעותיו, שפתיו לוחשות לה ברכות:"עדיין לא, עדיין לא". היא
עצרה את גופה מלגמור, פלג גופה התחתון נרעד במאמץ רב לעצור,
לעצור, לא לגמור. הוא הרגיע אותה במילים רכות "זה עוד יבוא"
הבטיח.
הוא פיסק שוב את ישבנה באצבעותיו, החדיר אותן לחריצה המתרומם
המשווע לחדירה. בקלילות הוא הכניס אצבע אחת בתוך החריץ ומיד
הוציא, הריגוש גרם לגופה לרעוד. היא כבר לא יכלה לחכות. היא
ביקשה היא התחננה:"תחדור לתוכי" היא אמרה. הוא היה בשליטה, הוא
לא נכנע לתחינתה.
הצלפה עם כף ידו נחתה על ישבנה במפתיע והוא חדר לתוכה מפסק
אותה בפראות, היא גנחה מעוצמת ההפתעה. הוא חדר לתוכה והיא היתה
פתוחה ומזומנה לקבל אותו באהבה. הוא הרים את רגליה משעין אותה
כשפלג גופה העליון מוצמד למזרון וישבנה בולט לאחור, למעלה,
פתוח ומוכן. הוא נכנס ויצא וידו נוגעת בדגדגנה בעדינות בעוד
הוא חודר אליה מאחור בפראות. היא הרגישה את גל הרעידות העומדות
לבוא, היא הרגישה את פלג גופה התחתון מוצף בנוזלים הרוצים רק
לפרוץ החוצה. "את יכולה לגמור" היא שמעה. כבמטה של קסם עם
הישמע מילות הרשות, גופה התטלטל בחזקה והיא התפוצצה, הנוזלים
שלה השפריצו לכל עבר, היא גמרה וגמרה ולא הפסיקה לרעוד, מיציה
הציפו את גופו ונזלו על שוקיה הפשוקות, הוא הרגיש אותה רועדת
וגניחות עלו מגרונו, גניחותיו חיזקו את עוצמת גמירתה וגופה לא
פסק מלרעוד, הוא נאנח והתפוצץ בתוכה, התפוצצותו גרמה לה לסיבוב
נוסף של גמירה, היא שלפה אותו מתוכה בעודה משפריצה, קולות
חנוקים בקעו מגרונה, קולות של גמירה.
הוא חיבק אותה מאחור והם התכרבלו אחד בתוך השני נפעמים
ומותשים. נשכבים כרוכים פעימות ליבם התאחדו לפעימה אחת משותפת.
היא נרדמה. כשפקחה את עיניה, הוא כבר נעלם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"גרעיניות היא
מקור הרוע
בעולם!"





צלם פסיכוטי
ברגע של הארה


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/8/04 1:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קאלימה ערן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה