שלווה מהי? שנים רבות אנשים רבים עמלו וחיפשו אחר תשובה לשאלה
זו.
לאחר חיפוש קצר במספר מילונים, הפירוש הנפוץ ביותר שמצאתי
הינו: שלווה - "רוגע, רגיעה, מנוח, שקט, שקיטה, חוסר דאגה,
ישיבה לבטח והיות בניחותא".
בכדי לחדד את התפיסה בנוגע לשלווה אבקש ממך לעצום את עיניך,
שאדם אחר יקריא לך את הכתוב וכל שעליך לעשות זה לדמיין את זה.
יש האומרים כי השלווה היא כהליכה ביער עבות בין העצים התמירים,
להקשיב לקולות הציפורים ולראות כיצד הרוח הרכה שמלטפת את צמרות
העצים מזיזה את העלים, ובאותו רגע לשכוח מצרות העולם ולהיות
כעלה או כעץ.
לא משנה מהי בחירתך - זכור\י כי אחד אינו יכול להתקיים ללא
השני. הרי כיצד נדע מהם העלים אם לא היה קיים העץ? ובלעדי
העלים העץ הוא רק גזע בודד ועירום, שלא מסוגל למלא את תפקידו
החשוב ביער.
אך יש האומרים כי השלווה היא לא העצים ולא היער, אלא אותן
שלוליות שליד בית ילדותנו; כן, אותן שלוליות שנוצרו אחרי ירידת
הגשם, שמטהר את האוויר והאווירה. זוכרים כיצד היינו מסתכלים על
טיפות הגשם שירדו על השלוליות, ובעת מגען בפני השלולית יצרו
אדוות שהלכו וגדלו  עד שנהפכו לחלק בלתי נפרד מהשלולית? כי
זוהי דרכו של הטבע, לקחת את מה שמפריע לנו ולהפוך אותו לחלק
בלתי נפרד מאיתנו, כי אותה טיפה שהפרה את השלווה היא כמו אותה
שלולית, הטיפה שנוחתת ברכות על פניה היא בדיוק כמו אותה טיפה
שמילאה את השלולית מלכתחילה. לכן, אם מישהו או משהו מנסה להפר
את שלוותנו, עלינו לזכור שלא משנה מה יקרה, הרי בסופו של דבר
אותו מעשה ייחקק בזכרוננו ויהפוך לחלק בלתי נפרד מאיתנו. אז
בואו נהפוך את אותו מעשה לאותה טיפה, שאומנם מכה בנו גלים אך
באותו רגע גם ממלאת אותנו ומחזקת אותנו. והאדוות שאותה טיפה
יוצרת, לא ניתן להם להפוך לגדולות אלא לקטנות, ובמהרה יהפכו
לחלק מאיתנו.
היום ירד גשם והבטתי מבעד לחלון חדרי ולא האמנתי למראה עיניי,
כי במקום של השלולית הגדולה ליד ביתי קם בניין גבוה שחוסם לנו
את אור השמש, הציפורים נעלמו מן העצים והשלוליות כבר אינן. ככה
גם נראית ארצנו, ארץ ללא שלווה - נהגים נוהגים בכביש כשלהם,
החברה מתפוררת, אחד חי על חשבון האחר בתואנת שוא, עתיד שקרוב
ובא כבר לא נראה.
התקווה היחידה היא אם כשהגשם ירד נשוב להסתכל על טיפות המים
ונלמד מהן, והתקווה היא קיימת וגדולה כי עכשיו אני מקשיב לשירת
הציפור שחזרה.