השטן יושב לו בבית קפה בתל אביב. יושב ומחכה לובש צורה של בן
אדם, ומזמין קפה. המלצרית עונה בחיוב ותוך מספר שניות הכוס
מונחת מול השטן. ובראשו הוא הרהר על איזה טיפ הוא ייתן לה.
בינתיים השטן לוגם בעדינות מכוסו, וחיוך נמרח על פניו מסיבה לא
ידועה. "יש משהו באוויר", הוא אומר לעצמו בשקט. המלצרית פונה
אליו ושואלת באדיבות אם אפשר להציע לו עוד משהו. והוא עונה
בשלילה וממשיך להסתכל על רחובות תל אביב. בוחן את העתיד של
העיר הזאת, והחיוך על פניו רק גודל משניה לשניה. "כל כך הרבה
נשמות לקציר של השנה החדשה", הוא אומר לעצמו. וממשיך להביט על
כל דבר שזז ברחוב.
הנה זוג שמתנשק. הוא בן 21 והיא בת 16 בקרוב אני אפגוש את
שניהם בכל מקרה.
והנה ילד קטן שמשחק במתקנים בזמן שאבא'לה מתחיל אם אימהות
גרושות. ולאבא'לה מובטח מקום אצלי בבית חושב לו השטן.
והנה זה שעובר עכשיו את מעבר החציה בכיוון בית הקפה, חושב שהוא
הולך לגן העדן אבל אני יודע את האמת. יש לו מקום מיוחד אצלי
בבית. מקום מיוחד שאני שומר לאנשים מסוגו.
והמלצרית שוב חותכת את קו המחשבה של השטן עם חיוך של מלאכים.
ומאחוריה נשמע "בום" אש ועשן מתערבבים יחדיו ומשתלבים ברקע
האדום שברגע זה נוסף לנופה של תל אביב.
המלצרית החביבה נופלת על ברכיו של השטן וגופה רועד. "תעזור
לי", היא לוחשת כאשר דם נוטף מגופה. והאקסטזה משתקת את כל חושי
השטן חוץ מעיניו המתבוננות בסקרנות בעינה הירוקות המתחילות
להיסגר והשטן מתקרב לאוזנה ולוחש לה: "בקרוב ניפגש שוב". הוא
מנשק את לחיה ושפתיו מתמלאות בדם אנושי עם מרקם עדין יותר
מהרגיל. "תמימות", הוא אומר לעצמו בלחישה.
השטן קם על רגליו ומשכיב את המלצרית בעדינות שלא אופיינית לו
על הרצפה והנה שוב הוא מחייך, שם את משקפי השמש שלו על עיניו
האדומות ויוצא מבית הקפה.
שוטרים עוברים לידו כבאים עוברים לידו ברקע.
הוא שומע את קול החובשים קוראים לעוד עזרה, וצעקות כאב אנושיות
מגיעות לאוזניו. השטן מרגיש בבית, רק שאצלו הם בני האדם לא היו
מתים רק מרגישים כאב רק צורחים, ולא היו מגישים להם עזרה אלא
צוחקים עליהם.
כשהוא חושב על זה בקרוב לרוב האנשים שהיו כאן, תהיה להם את
הזדמנות לחוות את התענוג של האירוח הביתי של השטן, ומחשבה זו
מעלה נחת בליבו של השטן, וקרירות בשמים ופחד ברחובות.
והשטן ממשיך ללכת ברחובות תל אביב באדישות, וחושב לעצמו מעניין
איך נשמעת המלצרית כאשר היא צורחת?

(נכתב במקור בתאריך 21.1.04 תחת שם העט הישן שלי נורמן
אוסבורן)
6.6.04