בחדירת קו הדממה
אל המוח החושב,
נדמה שיד עם ספוגית לחה
עוברת על המוח הקודח,
הקו מתרחב לפס, הופך לשביל
ומצטמצם שנית מהלמות המציאות,
בריחה, ניתוק, חוזר השביל,
מתחיל להצטבע בצבעי הנפש,
הגרעין מתחיל לזרוח
שולח קרניים ראשוניות אל הדרך,
מתווה אותה כרצונו,
בצבעיו השונים,
הלמות חוזרת והמציאות מופיעה,
לבושה באחד מפרצופיה
טורדנית עד כדי אימה,
דורשת ורוצה עוד ועוד כאילו אין מלבדה,
ניתוק נוסף חזרה לדרך,
אך צבעיה שונים במקצת
ספוגים באיזון המציאות,
עד האיזון
     בין המציאות לדמיון
              עד שהופכים הם לאחד...