בילו בשקט
רק ילדים קוראים קריאות לא ברורות
קולות גבוהים ורמים של ילדים נערים

אני מסתכלת דרך החור הפעור
החלון שהיה פעם זר ועכשיו הוא שלי
שפעם הסתכלתי דרכו על עיר חשוכה וזרה
ועכשיו היא שלי
הוא פתוח מעט יותר
נראה פחות כמו ציור
איך נפער לו מרחב בליבה של העיר הדחוסה

הלילה תמיד באותו צבע סגול מוזר,
כאילו שהיום מתעקש להישאר קצת
אך נכבש על ידו
במין ריטואל

אם אעבור לחלון שהוא בחדרי
שלא ראיתיו אז,
אך הנני מביטה דרכו בכל לילה
פעמים מעל גופו שלו
פעמים על הגב במהופך
או כשאיננו כאן
מסתכלת החוצה
העיר מרתקת אותי יותר
לשבריר נשימה, אל תיעלב
צבעה הסגול מזכיר
שעוד מעט יהיה יום