הנידון: הערה בונה לכל-יכול.

איך לא קראו לך? מה לא אמרו עליך? כמה מהללים אותך, משבחים
אותך, מספרים עליך, חושבים ומדברים עליך, ואתך?

התשובה היא כמובן, המון. מלחמות ושלום עושים בשם שלך, ולמענך.
רק שתדע, שהשם שלך מוזכר על השטרות הירוקים. אולי יעשו לך
פרוטקציות באמריקה. אבל עזוב אותך, רק לעמוד בתור של השגרירות,
בשביל הויזה, מוציא את כל החשק. ובלי התאומים זה כבר לא זה.

אבל לא בשביל כאלו דברים אני פונה אליך. אני יודע שאתה עסוק
מאד. אני יודע שהדרך המקובלת זה בשלוש תפילות ביום. או בחמש,
אם אתה מחשיב את הרעים. אבל הצצתי בסידור, ואפילו במחזור, והכל
שם גדול עליי. מה אני יודע על גאולה ועל גשם בעתו ועל שלום.
בשביל זה יש את פרס, לא?

אני באתי להעיר הערה אחת קטנה. לא משהו רציני, לא לעצור את
הרעב העולמי, לא לסרוג את האוזון מחדש, ואפילו לא בשביל שתסדר
איזה פרק איחוד של סיינפלד. זה יותר משהו אישי. אבל אני חושב
שלהרבה אנשים זה מציק כבר הרבה זמן, והם פשוט לא מדברים על זה.
בטח לא איתך, כי אתה טרוד וכל זה. זה בקשר לציפורניים שלי.
שלנו.

אני מסתכל על גוף האדם וחושב לעצמי: וואו, בואנה, שיחקת אותה!
אני לא ציני. באמת חשבת על הכל. איך הלב יפעל, ובשביל האוויר
יש את הריאות ומחובר להם האף והפה. והאוזניים שגם שומעים בהן
וגם השיווי משקל תלוי בהן - גאוני. בכלל כל העניין של המוח
והשכל, באמת אין מילים. כל הורידים והעצמות. אפילו ד"ר היס לא
היה יכול להמציא עוד חלק, כדי לשים על המדף בבית.

הבעיה היא הציפורניים. חשבתי על זה לא מעט, ופשוט אין לי מושג
בשביל מה צריך אותן. תוספתן הוא גם סוגייה לא פתורה, אבל זה
פחות מפריע כי זה בבפנים שלי. אבל ציפורניים? אפשר לגרד גם עם
הקצה של האצבע. זה סתם שורט אנשים, במיוחד אם אתה חתולה. וזה
סתם מעיק.

אני יודע שאתה עסוק נורא, אבל עם כל הבעיות שבראת בעולם, גם
אנחנו אנשים עסוקים. למה כל שבוע אני צריך לקצוץ חלק מהגוף שלי
שאני בכלל לא צריך? ואז נופלת ציפורן על הרצפה, וצריך לגרד
אותה משם. זה מאד לא נעים. תחשוב על ראש הממשלה שצריך לקצוץ כל
פעם. כאילו שחסרה לו עבודה. והנשיא? במקום להתעסק ב... בדברים
החשובים שהוא עושה, הוא צריך לקצוץ. איזה ביזיון. כל הזמן רק
רוצות לצמוח ולגדול ולגדול ולגדול. נו, חלאס! הבנו את הקטע.
היה מצחיק בהתחלה, אבל כמה פעמים אפשר לגזור אותן? מה זאת
האובססיה הזאת? אני אומר לך, זה משתלט לי על החיים. כל פעם אני
מתלבט: רגע, לקצוץ היום? אפשר לקצוץ מחר? מה יגידו? מה יהיה?
שלא לדבר על הריח שלהן ברגליים. למה אני צריך להתקרב לזה כל
פעם מחדש? מה עשיתי רע למישהו? טוב, חוץ מהקטע של הפיתה בפסח.
אכלתי רק אחת. אולי שתיים.

אמרתי לעצמי, אולי בשביל שלבנות יהיה במה להתעסק. לשים לקה,
לבנות ציפורן, לטפח אותה. כמו שאתה כבר מבין - הבלי העולם הזה.
לא חבל? אולי אתה חומל על המניקוריסטיות, שתהיה להן עבודה. אבל
בשביל זה לברוא סתם ככה איבר? אני לא בטוח שזה נחשב אפילו
איבר. הן היו מוצאות משהו אחר לעבוד בו, סמוך עליי. אם לא עליי
אז בטח אתה סומך על ביבי. הוא חושב שהוא אתה. זה מפריע לך?

אז זהו. רק רציתי שתחשוב על זה. אתה לא חייב להחליט עכשיו. בא
נגיד, עד סוף שנת 2005 לא יישארו ציפורניים בגוף האדם. הולך?
עד אמצע תשס"ו בשבילך. מקווה שלא שמור לי איזה מקום בגיהנום,
בתור קוצץ הציפורניים של השטן. מכירים אותך כבר עם צחוק הגורל
שלך. בכל אופן, זאת הייתה רק הצעה. תתייעץ עם הגורמים
המוסמכים, ותשלח 2 ברקים לכיוון עזריאלי כדי שנדע שהסכמת.

תודה מראש, וכל טוב.

נ.ב.
מה הולך בסוף עם האבן שאתה לא מצליח להרים? מילה שלי, אל תסתבך
עם זה, ופשוט אל תברא כזאת אבן. זה רק יכניס אותך לבלגאן.
אוהבים אותך.