מה אפשר להגיד על דבר שנגמר לפני שהתחיל?
למה אפשר לצפות מאדם שלא היה שלי מעולם?

האם אפשר לקבל אותך בכח? לא כי בכח שום דבר לא נשאר.
האם אפשר לקבל אותך בהשאלה? אולי כן אך אחר כך זה עוד יותר
כואב, כי בסוף תלך ואני אשאר ללא כלום, לבד בלעדיך ואתה תמשיך
בלעדיי.

וזה אתה, אתה שהרגשתי אותך והאמנתי שאתה שלי לתמיד.
ואיך שטעיתי, ובגדול.

ועכשיו תגיד, מה עושים? איך ממשיכים?
אולי זה כמו שאומרים חובשים מסכה וממשיכים בהצגה, הצגת
החיים?!
ואולי זה מה שאני עושה, ממשיכה בהצגה הזו של החיים?!

ןאיך שהכל נראה כל כך לא אמיתי כי אתה לא איתי, אתה כנראה
בהצגה אחרת.

ואני?
ממשיכה בשגרה עם "דף חדש", "חיים חדשים",
חיים בהם אתה לא קיים, מנותק, וכל מה שקשור בך כל כך רחוק...

אך למרות המרחק, אתה תמיד נסחף אחריי, במחשבותיי, בכל מקום שבו
אהיה, אתה עדיין כאן, איתי, בתוך ראשי וליבי.
וכל כך אמיתי, ועם זאת כל כך קר ואדיש, וזה מקפיא את הדם, ואז
פתאום קולטת שאתה היית רק חלום.

וכמו בכל חלום שנגמר, אני מתעוררת אל המציאות הקרה,
ומתחילה מחדש את השגרה היומית:
חובשת מחדש  מסכה, וממשיכה בהצגת החיים.
וכמו תמיד, לבדי, בלעדיך!

היה שלום פשוש חיי, באשר ההצגה שבא אתה נמצא...
מתפללת אני שזו הצגה של שמחה ואושר אמיתי.