המנעול מסתובב. הדלת נפתחת. אור חזק מאיר את הבית והיא נכנסת
פנימה. דקה קצרה היא עומדת בכניסה. מחכה. מחכה שמשהו יציל אותה
ממה שמחכה לה, אבל אין לה מושיע. היא סוגרת את הדלת הכי חלש
שרק אפשר, אך הצליל נשמע בכל זאת.
אביה מתעורר וצועק שתשטוף את כל הכלים שנשארו בכיור. היא מניחה
את התיק בעדינות על הרצפה הקרה והולכת לכיוון המטבח. היא מסבנת
ושוטפת. זו שיגרה עבודה. לבסוף היא מגיעה לסכו"ם. סכין חדה
נראית מבעד לקצף והמים שנשארו לאחר הצלחות. היא מחזיקה את
הסכין בידיה. יד אחת מחזיקה את הידית והשניה - את הלהב. המים
והקצף מתמלאים בצבע. הצבע מתפשט ומתחזק. בתחילה היה ורוד-שקוף
ואחרי כמה שניות נהפך לארגמן. אף פעם לא הייתה ילדה מאושרת,
וגם היום לא תיהיה.
מחשבות על העתיד עולות במוחה. כאשר רוב האנשים מדמיינים את
העתיד, הם רואים ילדים, משפחה, קריירה, אך לא היא. היא תמיד
הייתה שונה מאחרים.
היא שומעת את אביה מתקרב ושוטפת מהר את הצבע היפה ביותר שראתה
מעולם. הכיור נשאר נקי. אביה מתחיל לצעוק אך היא לא שומעת.
הצעקות שלו מתערבבות עם הקולות במוחה. היא מרגישה מסוחררת וכאב
ראש תוקף אותה לפתע.
היא מסתובבת מהכיור והולכת לחדרה למרות צעקותיו של אביה. הדלת
נטרקת והמנעול מסתובב. החדר מחשיך בעודה סוגרת את התריסים.
דפיקות חזקות נשמעות על הדלת והיא נשכבת על מיטתה. ראשה נוגע
בכרית הרכה. ידה מתרוממת אל מול עיניה ודמה ממשיך לזרום. לא
ניתן לעצור צבע יפה שכזה מלזרום בטבעיות במורד הזרוע. כל הסמים
שניסתה עד עתה לא גרמו לה להרגשה הזו, זו הייתה הרגשה שונה.
הכל סביבה נע לאט יותר - הדם שלא מפסיק לזרום, מאוורר התקרה
שלא מפסיק להסתובב. שעה ארוכה היא מביטה בדמה הנוזל ומכתים את
הסדינים. כמה יפה השילוב בין אדום ללבן, היא חושבת. לאחר
זמן-מה עיניה נודדות מידה המדממת אל מראת התקרה הישנה. תמיד
חשבה על עצמה כמכוערת, וכך גם אחרים חשבו עליה. אך באותו רגע,
כשהביטה במראה, היא ראתה נערה יפה ורזה. נערה יפה בתוך שילוב
של אדום ולבן. אולי הצבעים הם אלה שהבליטו את היופי שלה באותו
רגע. למה לא התלבשה כך לפעמים? במכנס לבן וחולצה אדומה? זה היה
יכול לגרום לה להיראות כה יפה. אילו רק ידעה...