שעות אתה יושב ולא עושה כלום, ואני לא מתכוון כלום חוץ
מטלוויזיה, אוכל או מחשב. אתה פשוט לא עושה כלום. אתה אפילו לא
נושם. הייתי מניח שאתה כבר מת, אבל אתה יושב כל כך זקוף, ורוב
המתים לא ככה. לרגע השלתי את עצמי שאתה עושה מדיטציה, אבל ישר
התפכחתי לראות שאתה לא עושה כלום. יש הבדל אדיר בין להיות
מרוכז במדיטציה (או בכל דבר אחר) לבין להיות מרוכז בכלום.
כשאתה מרוכז בכלום, אתה כל כך לא מרוכז, שזה נראה שאתה מרוכז
לחלוטין, וככה אתה נראית באותו רגע, ואתה עדיין נראה כך. אני
מניח שאתה לא שומע אותי בכלל, כי זה לעבור על החוק של "לא
לעשות כלום", אבל מכיוון שאתה אולי תקוע במצב הזה ודי משעמם
לך, אספר לך סיפור קצר:
היה פעם איש אחד, שגר בעיר אחת. לאותו איש היו כמה חברים,
והיתה לו אישה וגם היה לו נורא עצוב. והכי עצוב בסיפור, זה
שהוא לא ידע למה עצוב לו, וזה רק הגביר את העצב, כי זה גרם לו
ליאוש. אז הוא ניסה לעשות כל מיני דברים כדי להפיג את העצבות.
הוא בנה, ושתל, וצחק, ושר, ונישא, ושכב, והוליד, והרס, ועקר,
ובכה, ושתק, ושנא, ובגד, והרג, ועדיין לא נפטר מהעצב, ולא רק
זה, אלא היאוש רק התגבר, כי הוא ניסה להיפטר מהעצב ולא הצליח.
ואז הוא החליט לנסות דבר חדש - לא לעשות כלום. והוא פשוט
ישב...
אני חושב שאני אשב איתך עכשיו, בוא ולא נעשה כלום, עד שיבוא
עוד מישהו ויספר לנו סיפור כדי להפיג לנו את השעמום ואז הוא
יגלה שהוא סיפר את הסיפור שלנו, ויותר מזה, את הסיפור שלו.