פעם בכמה זמן זה בא לו - הוא מתיישב בין כולם ומחכה שישאלו
אותו למה? או איך? או מתי? העיקר שישאלו. אבל אף פעם זה לא בא
להם (זאת אומרת - לו, לו ולו) והם (זאת אומרת הוא, הוא והוא)
אף פעם לא שואלים למה?, איך? או מתי?, הם (זאת אומרת הוא, הוא
והוא) אפילו לא שואלים איפה? או מי? או כמה? הם (זאת אומרת
הוא, הוא והוא) עדיין חושבים על מה שקרה להם (זאת אומרת הוא,
הוא והוא) ולמה?, איך? ומתי?, ואפילו איפה?, מי? וכמה?
וכמו שזה בא לו, עכשיו זה הולך לו, ועוד כמה זמן זה שוב יבוא
לו. וילך. עד שיום אחד זה כבר לא יבוא. ואחרי זה הם (זאת אומרת
הוא, הוא והוא) ואנחנו (זאת אומרת אני ואתה) נקרא שהוא עזב,
ונורא נצטער, לא עליו, על עצמנו (זאת אומרת אני ואתה).