הייאוש, הייאוש הוא זה שמוביל אותי.
ראיתי את המודעה בעיתון, וחשבתי - הנה! זאת הזדמנות!
סוכנות אחת ביקשה דוגמניות מגיל 16 ומעלה, ואני הייתי יפה!
באמת שהייתי יפה! אבל עדיין...
הוא כזה קשוח, ישב לו שם על הכיסא שלו, צופה בבחורה אחר בחורה,
מדגמנת לפניו חזיות ובגדים צמודים, כל היום, אישה אחר אישה,
ציצי אחר ציצי. שוק בשר. הוא בטח כבר ראה הכל, הוא חיפש משהו
מיוחד. אני די רגילה, בכל מקרה...
נכנסתי לחדר הגדול והלבן, לבד - אמא לא רצתה לבוא איתי. זה לא
רעיון טוב, היא אמרה.
לבשתי שמלה פרחונית עם כתפיות אדומות, באמת שנראיתי טוב!
אבל... כנראה שזה לא הספיק.
הוא אמר לי להוריד את השמלה ולהחליף לבגדים שמונחים על הכיסא.
ניגשתי אל הבגדים, ועיניי החלו תרות אחר חדר שירותים, או לפחות
איזו פינה רחוקה מהעין.

"לא, אין צורך בפרטיות! שם המקצוע הוא חשיפה, תתמודדי עם זה.
אם את באמת רוצה להיות דוגמנית, תתרגלי להיחשף".
ארורה! איזו חתיכת בשר זול בשוק! מחפשת ריגושים!
לא טובה, לא יפה, כל כך זולה ולא מבינה! את לא תהיי דוגמנית,
את לא טובה מספיק! פשוטה מדי, זולה מדי, מוזרה מדי, מסובכת
מדי...

טיפשה, מיואשת, אישה מדי.