יש משהו נורא טהור בבוקר
בשנייה לפני שהשמש מתפרצת
כשעוד לא חם ושורף
וכבר לא קר ושחור
מרגישים רק
התחלה.

ריח של תקווה נישא באוויר
ניסיון לשיקום, לאהבה
והרי מניסיון טוהר ואהבה לא הולכים יחדיו
אז מה בעצם המטרה?

הבוקר תמיד מכניס אותי לדיכאון
אחרי שכל הלילה החושך מסתיר ממני את חיי
אני צריכה לראות את אור השמש
נולד מחדש לעיניי...

וגם ככה בוקר,
זו עוד הזדמנות שקיבלתי
לחרא של חיים
הבוקר פוקח שוב את עיניי
לכל אותם שדים רעים,

הבוקר תמיד מכניס אותי לדיכאון
הוא מנוגד לתקווה, למה שכולם חושבים
כי הרי הכל רע בעולם הזה
ובכל זאת החיים כך ממשיכים

"אני אוהבת להרגיש בטוהר
של קרן שמש בחיתולה על הפנים"
אכן, אהבתי את הבוקר
שהייתי בחיים...