לפעמים אני נזכר באורות צהובים
שכיסו את החוליות הערוקות
מהחלון לתוך החדרים המרובעים

לפעמים אני עוד רואה דמויות ירוקות צועקות
וחברי הטוב יושב בתוך חולית, איתי
ומספר לי על הדגים, על האגמים ועל ארצות רחוקות

אך האורות אינם פה עוד
אלה אורות אחרים, אלה אורות של ערים
וגם חברי הטוב מדבר פחות

ובלילות כשהטלפניות בוכות והמכתבים בוערים
קמים ומשחקים לפני הנערים
קמים ומוחקים את הזיכרונות

ועכשיו אני רואה כבר דמות אחרת
צעירה טובה ומסחררת
מהחולית שלי אותי היא משחררת

ושם נשארת היא לעד
שם היא נשארת