[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשהייתי בן חמש, השאירו אותי לבד בבית. זאת הייתה אחת הפעמים
הראשונות שנשארתי לבד בבית אז התחלתי לחפש דברים מעניינים
לעשות ולחטט בחפצים ברחבי הבית הגדול והשומם.
לאחר סריקה יסודית ברחבי הבית הגעתי לחדר העבודה של אבי.
בחדר העבודה היה ארון גדול עם מדפים ועליהם ערימות של ספרים
(שבאותו הרגע לא עניינו אותי במיוחד), ומעל הארון מונחת לה
תיבת עץ חתומה. החלטתי שאני חייב לראות מה יש בה - אולי מסתתר
בה אוצר או צעצועים או ממתקים?.
הנחתי את יד ימין על המדף העליון של הארון ואת רגל שמאל על
המדף התחתון והתחלתי לטפס - בתנופה הבאה של גופי הרגשתי שמשהו
לא בסדר, הארון החל להתנדנד ולצאת מאיזון אבל לא אני הוא הילד
שמוותר בקלות ובתנופה נוספת שלחתי את ידי אל תיבת העץ ומשכתי
אותה בכל כוחי. אני זוכר שהיא הייתה כ"כ כבדה שבאותו רגע
הרגשתי שהיא דבוקה לראש הארון, עובדה שגרמה לי לאבד לרגע את
שיווי המשקל ולשקשק את הארון באגרסיביות - אז נפלתי על שטיח
חדר העבודה של אבי והארון התמוטט עליי. למזלי הוא נפל כשאני
נכלא בין שני מדפים ולא קרה לי דבר, חוץ כמובן מהעובדה שאני
סגור במעין תיבה חשוכה ולא יכול לצאת.
הפחד החל לבצבץ אז כפטריות אחרי הגשם - בהיותי בן חמש לא חשבתי
על העובדה הפשוטה כי אימי צריכה לחזור תוך שעה הביתה ושכל
יחזור למקומו בשלום ברגע שאשוחרר מכלאי הזמני - חשבתי רק על
החושך הנורא ,על אי הנעימות הגוברת בעודי מקופל תחת הארון ועל
זה שאימא ואבא יכעסו נורא כשיראו את הבלגן שיצרתי.
ניסיתי לדחוף את הארון מעליי ללא הצלחה, ניסיתי שוב בליווי
צעקות חלושות של מאמץ ולחץ וגם לא הצלחתי - ואז שמעתי קול: "אל
תתאמץ חבוב, אימא שלך בדרך לפה". מה זה היה? חשבתי לעצמי בפחד
אך מיד כיאה לילד בן חמש הפסקתי לחשוב על אי ההיגיון שבדבר
והסתובבתי לחפש את מקור הקול. "מי שם?" שאלתי בקול רועד את
החשיכה העוטפת אותי. "תירגע חבוב, אני איתך" אמר הקול הילדותי.

התחלטתי לסרוק על גבי את מקור הקול ופתאום ראיתי אותה, דמות
קטנטנה בגובה 20 ס"מ לערך שישבה לצד ברכי הימנית. "מה את עושה
פה?" שאלתי ו"מי את בכלל?".
"אני פה איתך כי טעיתי בדרך לבית שלי וכי שמעתי אותך צועק"
היא אמרה "ואיזו שאלה מי אני בדיוק?, אני קיץ ואני פיה! מה לא
לימדו אותך לזהות פיות?" ואז אני זוכר שהכול התבהר לי כמו שרק
לילד בן 5 מתבהרים הדברים הלא הגיוניים האלה, זאת הייתה קיץ
והיא הייתה פיה. "טוב אז מה עושים?" שאלתי את קיץ. "מעבירים את
הזמן" היא אמרה "עד שאימא שלך תגיע" והעברנו - היא סיפרה לי על
עצמה ועל ארץ הפיות, על מה היא אוהבת לעשות וגם על הרובוטריקים
- והזמן עבר ואימא הגיעה (וקיץ נעלמה מיד לפני).
מאז אותה הפעם הראשונה שפגשתי את קיץ היא הופיעה די הרבה
כשהייתי לבד וכשהייתי צריך מישהו לדבר איתו, היא פשוט הייתה
יודעת מתי אני צריך אותה וצצה לה פתאום. היא הייתה שם כשנפלתי
מהאופניים ופתחתי את הראש, היא הייתה שם מיד לאחר הנשיקה
הראשונה שלי ומיד לאחר הפרידה הראשונה שלי ובעוד עשרות פעמים
כשסתם הייתי משועמם או עצוב. תמיד הייתה חייכנית וחמודה ותמיד
סיפרה לי דברים מעניינים ובעיקר הכניסה לי את המצב לפרופורציה
ועזרה לי המון.
הפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה בערב שלפני גיוסי לצבא. היא
הופיעה ודיברנו כמה דקות והיא נראתה לי עצובה מעט אז שאלתי
אותה: "למה את שבוזה?" והיא ענתה לי שסתם ואז היא אמרה "תשמור
על עצמך שם ואני חייבת לזוז" אז אמרתי לה אוקיי ושבטוח אראה
אותך בקרוב, לא?, היא רק הנהנה בראשה באיטיות, הביטה בי
ונעלמה.
מאז לא ראיתי אותה, 3 השנים שהייתי בצבא שהיו ללא ספק השנים
הקשות ביותר בחיי קיץ לא הופיעה. בהתחלה חששתי לגורלה, אולי
קרה לה משהו איום? ואז מתוך איזושהי הבנה של אותו בן חמש
ממקודם, הבנתי שהיא עזבה אותי לטובת ילד אחר ושאני כבר התבגרתי
מדי בשביל פיות.
אז השבוע השתחררי ואני יושב פה לבד בביתי וכותב את הסיפור על
קיץ, יותר בשבילי מאשר בשבילכם, כדי לא לשכוח אותה ולא להתחיל
לחשוב שהיא הייתה יציר דמיונו של ילד ונער מתבגר ופתאום אני
שומע קול מוכר וילדותי מאחורי כתפי הימנית: "היי חבוב, החלטת
להשתחרר סוף סוף?".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בטרזנשטייט היתה
קבוצת כדורגל



ממאוכזבי
אושוויץ.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/7/04 14:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא גרוסמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה