בין שתי שכבות עבות של בד מריח מקטיפה
שולח את השקט לעבר תחומי הסערה
מפליג על ים הרגש, סיסמאות של דמעות
נסחף עם הגלים לעבר הפרעות
מפליא הוא הרגש הדועך ונעלם
איך שככה סתם קולו הלך ונדם
לב של קטיפה מכסה את השמש
ולילה לבן מאיר את ליל אמש
וכמו החיים גם התקוות נגמרים
וריח של בטון מכסה את השחקים
הירח מתגלגל, איתו גם החיים
וכך כל העולם מתנפץ לרסיסים
וכל מה שנותר הוא להיות מאושר
ניסיון של טירוף לגעת בעבר
מה שנדם עדיין לא קיים
ומה שלא קיים עדיין בן אדם
בין שתי שכבות עבות של בד מריח מקטיפה
השקט שוב נשלח לעבר תחומי הסערה
הספינה בים הרגש שוב הוטבעה
הגלים נשברו, נגמר סיפור אהבה. |
