אני מרגישה ניצוצות של אושר, ממטירים עלי משום מקום. ואני
יודעת שהיום קרב ובא. עוד מעט אהיה מאושרת. חסרים לי פרטים
קטנים כדי להשלים את התמונה במלואה, ולהיות מאושרת באמת.

חסר לי רק...
לעשות תיאוריה, ואז לגשת לטסט.
לזכור להתקשר לבנק, לבקש להפקיד 250 שקל מהמשכורת הצבאית
בחשבון הסגור.
לקבוע פגישה עם המשקי"ת ת"ש בעניין אישור העבודה, והמעבר
לתל-אביב.
לדבר עם הקפסי"ת על הפטורים הנפשיים שמגיעים לי.
לקבוע תור לרופא בצריפין, כדי להוציא פטורים על הברכיים
הפגועות שלי.
לשפצר את החדר, ולתלות את התמונות.
להתחיל לקרוא ספר באנגלית.
לגשת למשקי"ת חינוך, ולבקש טופס בקשה לפסיכומטרי.
לרדת למשקל של חמישים וארבעה קילוגרם.
להרים טלפון לאנשים שאני לא רוצה לשמוע מהם יותר, ולהגיד להם
יפה 'שלום'.
לסדר את הארון שלי, לזרוק בגדים ישנים ולהחביא בגדי חורף.
למחוק את עצמי מכל מיני אתרים שאני מופיעה בהם.
להפסיק לצאת למועדונים זולים של צעירים.
לספור עד עשר כל פעם שאני מתרגזת, ובאמת להרגע.
להחליט את מי אני רוצה באמת להשאר בקשר זוגי אמיתי ורציני.
לצבוע את השיער.
להפסיק להוציא 350 שקל בחודש על פלאפון.
להפסיק לקנות בגדים.
להמנע מארוחות בורגראנץ', מקדונלד'ס, סבארו וכו'... ולאכול סלט
ירקות בריא מדי יום.
למצוא עבודה עם הכנסה טובה ומשתלמת.
לקחת את המצלמה לתיקון.
להחזיר חובות לחברות.
ולהפסיק לעשן.

כשאני אעשה את כל אלה, סביר להניח שיהיו לי צרות קטנות אחרות
שאני אעסוק בדאגה לגביהם. אבל בינתיים טוב לחשוב שאי שם יש
מקום שאני שואפת להגיע אליו, והיום הוא נראה לי האושר. לפחות
המחשבה על היום שאני אסמן איקסים על כל מה שתוכנן, גורמת לי
אושר עכשווי.