"דבר, אל תשתוק" -
כך היה כתוב על ענן שחור,
ענן של דממה מייסרת
שרבץ על נפשי הנואשת.
חקקתי מלותיי בדווי
וביקשתי: "האירי אליי".
סברתי כי זו שמדדה פועלי בזמן
והדליקה בי כל מה שבוער וחי,
כוונתה טובה כגאולה
ואין בה עליי תוכחה.
שאלתיה: "אם אקבל מידייך הגאולה -
הייתם הליך הייסורים ויסולא?"
ולא רצתה לגלות לפניי שהיא עצמה
מרגלי החיים הקשים נרמסה.
עם קרניים של אור הלכתי להתחבק,
להבין בחשוף, בטמון בנבכי העולם האחר
בו שלהבות אהבה מרפאות כל לב
אך לפתע הבחנתי על פניה באור דועך
וכל החזון נגוז, נותרתי לבד
ורק בתוכי שוכן סוד מוזר...
הציפייה בדומייה.
27/06/04 © |
