מרינה ליפשיץ / פיתויים |
זוחל בין גבעות בחול החם
מתמסר לשמש הלוהטת
ואת לוחשת באזניי משהו מוכר.
מתחלק על עורך החלק כשיכור
מתמלא זיעה קרה בכל מקום
מתפעל מיופייך אולי בפעם האחרונה
מתנשף נושק מתעורר מחלום.
לא עומד יותר בפיתויים
מסרב להאמין שזה לא אמיתי
נאכל מבפנים כמו תפוח רקוב
מתמוגג בתוך שקר כ"כ מושלם.
מופיעה את מולי כצללית על הקיר
מחייכת חיוך שטני אלוהי
מושכת אותי כמגנט ענק
לא מתנגד לרגע להזמנה.
מעניק לך את עצמי מחדש
מסונוור מפניך עטופות ההילה
נותן לדחף הפנימי להשתלט
איך שוב נפלתי לכורייך המתוקים.
לא עומד יותר בפיתויים
מסרב להאמין שזה לא אמיתי
נאכל מבפנים כמו תפוח רקוב
מתמוגג בתוך שקר כ"כ מושלם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|