סערות חוללו בקירבה
היא רצתה לשלוט על הרוח,
ספינתה איבדה כל תקווה
מול הים הגועש, הפתוח.
מעיניה זלגו הדמעות
הן הציפו הסיפון הרעוע,
הסערה נמשכה לה שעות
גם המפרש היה כבר קרוע.

לפתע קרן אור של שמש
חדרה מבעד לאפלת היום
היא ייבשה את דמעותיה
ונתנה לה כוח להמשיך,
ופתאום שוב החשיך.

הספינה רקדה בתנועות,
מצד לצד זרקה את הצוות
חלקם נעלמו כבועות
דווקא אלה שהיא אוהבת.
הים המשיך לגעוש
כמו פר רודאו קצת משוגע
הרוח לא חדל מלרעוש,
היא התפללה להפוגה.

לפתע קרן אור של שמש
חדרה מבעד לאפלת היום
היא ייבשה את דמעותיה
ונתנה לה כוח להמשיך,
ופתאום שוב החשיך.

גלים רבי קומות
איימו לנתץ ספינתה,
ימאים בממחטות רקומות
האזינו לדברי קינתה.
היא קראה לפוסידון
אל הים הבלתי נסבל,
ידיה אחזו בכידון
שהושלך אל לבו של הגל.

לפתע קרן אור של שמש
חדרה מבעד לאפלת היום
היא ייבשה את דמעותיה
ונתנה לה כוח להמשיך,
ופתאום שוב החשיך.

הסערה החלה להירגע
השמים הפכו כחלחלים,
הספינה לא נהרגה
היא זרמה אל הנחלים.
מישהו צעק: "יבשה",
כולם בסיפון התמלאו תקווה
רק היא עמדה ובכתה
לבה חש במין צריבה.

לפתע קרן אור של שמש
חדרה מבעד לאפלת נשמתה
היא ייבשה את דמעותיה
ונתנה לה כוח להמשיך,
אך לבה שוב החשיך.