פעם התקשרו אליי ממס הכנסה שאצא להם מהספרים אמרתי אני יוצא רק
דרך החלום
פעם היתה לי קופסה מלאה של עוגיות דניות היום נשארו רק השלדים
עכשיו השלדים של העוגיות הדניות תקועים לי בארון וחברא קדישא
מסרבים להוציא אותם מהארון מסיבות דת אבל אם אצא מהספרים של מס
הכנסה הם ישקלו את זה שוב
הלכתי למס הכנסה וביקשתי לצאת מהספרים אמרו לי תבוא עם רואה
חשבון ששילמת לו. אמרתי להם נגמר לי הכסף על ראיית שחורות.
אמרו לי אם כך לא תצא וגם תשלם ריבית על כל יום שעובר. הלכתי
לחברא קדישא לספר להם שמס הכנסה לוקחים ממני ריבית אסורה לפי
התורה, אמרו לי תורה תורה תשים קצת כסף במגרה כי התורה של היום
גירשה את תורת האתמול כמו שתורת האתמול גירשה את תורת השלשום
ואם לא שמת לב היום דבר האלוהים נמצא אצל המאמינים בכיסים
בצורת מלאכים ירוקים.
עליתי לרגל אל היכל האלוהים שבו שומרים את מלאכיו בכספות
במרתפים וביקשתי מהם הלוואה. אמרו לי תביא ערבים שיחתמו. הלכתי
למרתפים של השבכ וביקשתי קצת ערבים אמרו לי החזרנו את כולם
לחברא קדישא. חזרתי אל היכל האלוהים והסברתי להם את המצב, אמרו
לי גם קרובי משפחה יכולים להיות ערבים שתחזיר את המלאכים.
חזרתי הביתה פתחתי את הארון ושאלתי את השלדים אם הם מוכנים
להיות ערבים שלי. הם אמרו שאין בעיה ובלבד שאשא אותם להיכל
האלוהים על כיסא גלגלים כי נגמרו להם השרירים. וחברא קדישא לא
יכעסו אם אחזיר אותם במצב טוב.
בצאתי מהבית והשלדים על ידיי, עצר אותי דבר אחר ומסר לי צב
צבאי שאמר לי להתייצב באופן מיידי כי צריך להלחם בערבים. שאלתי
את הצב למה בשבכ אמרו לי שאין יותר ערבים והוא ענה לי שלשבכ
מותר לשקר כי הם שומרים על בטחוננו. שאלתי אותו אם כשאהיה
במילואים גם לי יהיה מותר לשקר והוא ענה מיד שכן. החזרתי את
השלדים לארון ותכננתי לעלות על מדים אבל אז ירדה הדלת ובמקומה
הופיעו שני אנשים ושאלו מה עמ הכסף. שאלתי איזה כסף והם הסבירו
לי לאט שכמו שאני עובד בשביל מס הכנסה ובשביל מילואים ובשביל
עוד כמה, אני צריך לעבוד גם בשבילם ולגבות עבורם מס שנקרה מה
עמ.
הסברתי להם שנגמרו לי כבר ימי העבודה ולא שיקרתי כי עוד לא
התגייסתי ואסור לשקר אם אינך שומר על הביטחון. אבל אותם זה לא
עניין והם הסבירו לי שאחרי המילואים יבואו לבקר שוב ושאני
ישמור טוב את הכסף שאקבל במילואים כי הוא שייך להם.
איך שהם יצאו דרך המשקוף בלי הדלת, נפתח החלון ו2 אנשים אחרים
נפלו לחדר. אחרי שגמרו לקום וחיכו בסבלנות שאתלבש, חייכו
בנחמדות ואמרו מקדמות או תמות. שאלתי מקדמות של מה אמרו לי
בשביל העם. אמרתי להם בשביל העם אני מדבר עם מס הכנסה וגם עם
מה עם. אמרו לי אנחנו מהאגף של מס הכנסה לפני שנכנסים מלאכי
האלוהים לכיסך ואתה דיברת עם מס הכנסה של אחרי כניסת מלאכי
האלוהים לכיסך ואין כל סתירה כי לעם הזה יש צרכים גדולים ואם
אתה רוצה שיישארו לך מלאכים בכיסים תשלם לנו קצת או שניקח את
הכל ונעשה לך כפל מס. בגלל שהייתי כבר עם מדים תפסתי אומץ
ואמרתי להם לכו מפה כי אני עוקר דין ואם לא תלכו - אעקור לכם
את העיניים. ואז הצטרף אליי גם הצב שלי והתחיל לצעוק הוא שלי -
עזבו אותו בשקט או שאני אדפוק לכם את החוליות עם השיריון
ותגמרו עם השלדים בארון. הם בכלל לא התרגשו והסבירו לצב שלי
שיש לי רמ"ח אברים ושכולם יכולים להתחלק בי ושהם בעצמם עוקרי
דין מטעם העם ושהם לא זזים בלי קצת מלאכי אלוהים שנמצאים אצלי
בכיסים כי תיכף יבואו מהגג אנשי הגילוח הלאומי ואחריהם לא
יישאר ממני כלום כי גם הם אוספים מלאכי אלוהים לטובת העם הזה.

קצת התפלאתי מכמות  האנשים שדואגים פה לעם ולא הבנתי למה הם
באים אליי במקום לבוא לעם ולדאוג לו קצת. אבל הפכתי את הכיסים
החוצה והראיתי להם שאין שם כלום. הם לא האמינו אולי כי הייתי
עם מדים ואז עלה במוחי רעיון כביר והסברתי להם שיש לי רק שני
דברים ששווים למלאכי אלוהים רבים. אחד זה הצב והשני נמצא בארון
בצורת שלדים.
אחרי שהם לקחו את שניהם התיישבתי בכסא, עישנתי סיגריה וחשבתי
לעצמי שלא יקרה כלום אם אנשי הגילוח הלאומי יקבלו אותי בחתיכות
- יש מספיק לכולם. גם חברא קדישא כבר לא יעשו בעיות וגם אם יש
מס על הכנסת עשן לריאות, עוד לא שמעתי על מס הכנסה לשקיות.
מעניין מי ישלם עליי כשאמות.