יושב בבית קפה מלא אנשים
פתאום אני קולט כמה הם ריקים
אז מוצא קצת תוכן, ביין אדום
מנגן עד אור ראשון ומתחיל לחלום

ואיך הראש קצת מסתובב
איזה כיף כבר אין לי חוש לכאב
הפעם הגיע תורי, לעזוב את הכל
כן גם לי, מגיע ליפול

פזמון:
בתוך הזיות, מאבד את עצמי
וזה כ"כ כיף לשכוח
שהעולם הזה אמיתי
ואת לא איתי

הפסנתר לא נכנס לי לתיק קטן
אז לוקח גיטרה שחורה שתעביר לי את הזמן
היא כמו הירח למדוכא,
מאירה את הכאב באור כזה יפה

רואה ערמה של אבנים
נזכר שבעולם יש גם כ"כ הרבה נשים
כולן קשות חלקן יפות ומדי פעם
הן גם מכאיבות

פזמון...

מנגן לאבנים
שלא יראו, שאני חלול בפנים
כבר נמאס לי לחפש, אולי לפני שאתייאש
אמצא לי את, האבן הכי יפה שיש.