[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלת העצב
/
ובסיום של תקופה

אתה יושב בחדר חשוך
ועדיין
כלום לא השתנה
אותו בוקר שמריץ סרטים חדשים בראש המעוות שלך
אותה מחשבה מה
ובעיקר איך
ופחדים שכבר לא מוצאים את המקום שלהם
ואולי גם לא ימצאו יותר.

כן
אני יכולה לחשוב שעות על מה שעוד נשאר
אני אגיד: "לחפש מה שעוד נשאר"
בלי ש
לפעמים גם מילים קשה לי למצוא. (יש מילים שעדיף לא לצעוק
אותם)
זה לא שנגמרו הדברים שמרגשים אותי
פשוט כבר נגמרו לי הכוחות לחפש אותם
זה לא שנגמרו לי המילים
פשוט גם ביצירה יש תקופות בוסר
נבל
נבלתי
דיכאון
חיוורון
פעם רק לכתוב את זה היה הדבר שהכי הפחיד אותי בעולם
והיום אני כבר לא מסוגלת לבכות
לפעמים אני צריכה לחשוב על הדברים הכי נוראיים
ועדיין משהו חסר.

בשבע וחצי בתחנה המרכזית
אישה שבכל בוקר עוברת ומבקשת סיגריה
נוסטלגיה בתחפושת של בני אדם
וספר שירה
מוחבא עמוק עמוק בתוך התיק
רק כדי לתת לי הרגשה שמשהו מאז עוד נשאר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פול סיימון?


הוא לא היה
בכוורת?




אד המתאבד בעוד
50 שנה


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/7/04 8:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלת העצב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה